נולדנו לאהוב-גבריאלה ואדם פרק 24 פרק אחרון!!!
פרק 24
נקודת מבט גבריאלה
אני ואדם נחתנו סוף סוף בברזיל, אחרי שעות טיסה ארוכות ושינה רצופה של אדם, לא הבנתי איך הוא היה כל כך רגוע ונרדם בקלות, הוא כל כך שונה ממני, לא הצלחתי לעצום עין דקה דקה אחת אפילו.
"טוב נלך למלון לנוח קצת?" אדם שאל כשהגענו לתחנת מוניות בטרמינל "לנוח?" צחקתי עליו "ישנת כל הטיסה, לא הספיק לך?" לעגתי לו והוא תפס אותי לחיבוק ונשיקה "שום מלון! אני רוצה לעשות כיף כבר" אמרתי לו ומשכתי אותו למונית הראשונה שראינו "פורטוגזית במקרה אתה יודע?" שאלתי את אדם כשהנהג התחיל לדבר איתנו "לא" הוא צחק ונאלצנו לדבר איתו באנגלית, יותר נכון אדם דיבר איתו אנגלית.
"לאן אנחנו הולכים בעצם?" אדם שאל כשירדנו מהמונית "אנחנו הולכים לעשות כיף חיים" אמרתי מלאת אנרגיות וקופצנית "תגדירי, מה זה כיף חיים במילון גבריאלה?" אדם שאל מפוחד מהשיגעון שלי ומשכתי אותו איתי. "תראה את הנוף המהמם הזה, הירוק, הכחול, האקלים, האנשים…זה כל כך יפה" אמרתי לו נפעמת ופעורת פה "כן, זה יפה" אדם התרשם אבל ניסה לא להחצין את ההתלהבות שלו יותר מידי "אל תשחק לי אותה עכשיו העשיר המפונק שרגיל לחופשות יוקרתיות באמריקה" לעגתי לו תוך כדי חיבוק "אתה חייב להודות שהצבעים והאווירה האלו גורמים לך…להרגיש בחיים" אמרתי בחיוך, כי אני במקום המדהים הזה, מגשימה את החלום שלי "את האמת שהמקום הזה יותר מדהים מכל דבר אחר שראיתי, אבל זה בגלל שאנחנו כאן ביחד" הוא נעצר ונישק אותי נשיקה ארוכה ומדהימה, שנהנהתי ממנה כל רגע ורגע "טוב יותר מידי דרמה מלחיצה אותי, בוא כבר" אמרתי בסיום המשפחה ומשכתי אותו לכיוון הרכבל שהיה קרוב "מה זה?" הוא שאל וראיתי את הפחד בעיניים שלו "אתה מת מפחד" צחקתי עליו עם אצבע מאשימה "אני לא מפחד מכלום סנדי" הוא אמר לי בחיוך אמיץ וחיבוק והזכיר לי את הסרט שראינו "אז בוא איתי" משכתי אותו ועלינו שנינו לרכבל.
"תראה איזה יופי הנוף מפה" אמרתי והוצאתי את הראש החוצה כל פעם יותר "מטורפת, תזהרי" הוא אמר בלחץ ומשך אותי אליו לחיבוק "באלי שנהיה ככה כל הזמן" אמרתי לו בגלל שנהנהתי מהרגע הכל כך מיוחד הזה ונישקתי אותו "אבל צריך לקפוץ עכשיו" הוספתי כשהגענו עד למעלה "לקפוץ? על מה את מדברת?" הוא שאל לא מבין ובידיוק הגיע הבן אדם שיעזור לנו "עושים בנג'י מאמי" אמרתי לו בחיוך והוא נבהל "מה? את נפלת על השכל" הוא התחרפן והלך אחרונית "אל תפחד נו" התחננתי בפניו "אין מצב, אני לא עושה את זה, זה גבוה מידיי" הוא אמר מפוחד והסתכל על הגובה "טוב, אז תמצא דרך אחרת לרדת למטה, בהצלחה" עניתי לו והוא נבהל "אני לא מאמין גבריאלה, לפעמים באלי להרוג אותך" הוא אמר זועם עם הדגמת חניקה בפנטומימה וצחקתי "טוב תהרוג אותי, אבל אחרי שנעשה את הבנג'י" אמרתי לו והחלו לקשור אותנו "אני לא מאמין שאני עושה את זה!" הוא אמר לחוץ ומבוהל בצורה יוצאת דופן.
"אני לא מאמין שעשינו את זה" אדם אמר לי כשהיינו בדרך חזרה למונית "תודה שהיה כיף" גיחכתי "כן היה כיף..אבל מפחיד" הוא התקשה להתאושש "טוב תהנה מהדברים היפים שקורים פה" אמרתי שאנחנו עוצרים אחד מול השנייה ומתחבקים "את יודעת מה הדבר הכי יפה שיכול לקרות?" הוא אמר בהתגרות "מה?" שאלתי מחייכת "שאני ואת נעשה אהבה" הוא חייך חיוך זדוני ונישק אותי בצוואר, חשתי קצת בהלה…קצת הרבה, אני יודעת שהוא רוצה את זה, וגם אני רוצה מאוד, ויש בי פחד גדול…אבל אני מרגישה מוכנה לרגע הזה, ואין מישהו אחר שאני רוצה שיהיה הפעם הראשונה שלי מאשר אדם, אבל לא עניתי לו על דבריו, לא ידעתי איך להגיב כל כך, הובכתי "טוב לא משנה, יאלה בואי" הוא אמר בהרגשה לא נעימה כשהבין שאני מתקשה לענות והלכנו למונית.
הגענו למלון והנחנו את כל הדברים בחדר, המלון היה ממוקם מול אגם גדול במיוחד, והחדר שלנו היה צבעוני מאוד.
הלכתי למרפסת שמשקיפה על האגם ובידיוק זאת הייתה שעת השקיעה, חשבתי על הדרך הארוכה שנאלצתי לעבור בחיים כדי להגיע לרגע הזה, לא האמנתי שאני חיה את הדבר הזה, שאני נמצאת במקום החלומי הזה עם הגבר הכי חלומי שיש.
"יפה שלי" אדם בא למרפסת וחיבק אותי, קטע את רצף המחשבה שלי "על מה את חושבת?" הוא שאל תוך כדי שהוא מחבק אותי מאחורה והסתובבתי אליו "סתם..על המזל שיש לי" עניתי מחויכת, כשאני כורכת את ידיי סביב הצוואר שלו והוא אוחז במותניים שלי "מה אני?" הוא שאל בציניות וצחקתי "גם אתה, וגם החברים שלי-המשפחה שלי, אני מרגישה שאחרי כל החרא שעברתי בחיים…סוף סוף טוב לי" אמרתי מרוצה מהמקום שלי בחיים והסתכלתי לשקיעה, ולאדם בעיניים "כי מגיע לך יפה שלי, אין לך מושג כמה, את הבן אדם הכי מיוחד שהכרתי בחיים שלי, את אמיצה, את לוחמנית…תמיד ראיתי את המעשים המטורפים שעשית וגם מה ששמעתי ממיה ודילן עלייך, ונדהמתי, זה החדיר בי מוטיבציה, ואני כל פעם מחדש מבין למה אני אוהב אותך" הוא אמר לי במבט מלא הערצה והתרגשתי, לא עניתי בחזרה מרוב שהרגשתי אהובה כל כך "בסדר בסדר, סליחה, אני יודע שאת לא אוהבת דרמה ונדיש…" הוא התחיל להגיד בחרטה, כיוון שהוא יודע שיותר מידיי דרמה זה לא בשבילי, אבל השתקתי אותו בנשיקה "עוד שעה שיהיה חושך מוחלט תבוא לאגם, אני אחכה לך שם-יש לי הפתעה קטנה" אמרתי לו עם רעיון אדיר להפתעה מדהימה "טוב, אני אלך לקנות כמה דברים ואז אני אגיע" הוא אמר ונישק אותי.
הלכתי להתארגן לקראת מה שאני מתכננת לו, אני רוצה לעשות איתו אהבה…אני מרגישה מוכנה ושזה הרגע המתאים.
לבשתי סט מתחרה של חזייה ותחתונים שחורים והסתכלתי במראה, לא האמנתי שאני עומדת לעשות את זה… לבשתי חצאית ג'ינס שחורה צמודה, חולצת טריקו שחורה שעשיתי לה קשר קטן בצד ככה שראו את הבטן קצת, נעלתי חצי מגף שטוח ופלאטפורמה בצבע לבן עם שרוכים כחולים…זה הכי יפה שיכולתי לשים כי אני לא ממש מבינה באופנה, פיזרתי את השיער ועשיתי צמת קשת שמיה לימדה אותי, לקחתי בשקית כמה נרות, מצית ושמיכה גדולה.
הגעתי לאגם והגעתי למקום די מרוחק, שאין בו אף אחד… חוץ מזה שבלילה אנשים לא מגיעים. סידרתי את הדברים בצורה יפה ורומנטית והתחלתי להדליק את הנרות, למזלי לא הייתה שום רוח שתהרוס. הדלקתי את אחרון הנרות ובידיוק ראיתי את אדם מתקדם ועמדתי מולו, טיפה מובכת "את הדבר הכי יפה שיש" הוא אמר לי סוקר את גופי והסמקתי "אתה יותר" אמרתי והתקדמתי אליו לחיבוק ונשיקה קצרים "בוא נשב" אמרתי לו והתיישבנו על השמיכה אחד מול השנייה "רציתי להגיד לך מה שאני מרגישה, אבל בצורה אחרת" אמרתי והתקדמתי לנשק אותו נשיקה ארוכה עם לשון "אני לא מרבה להשתמש במילים, אבל אני רוצה להגיד לך שמהיום הראשון שראיתי אותך התאהבתי בך…ואני אוהבת אותך, ואתה הדבר הכי טוב ויפה שיש לי בחיים" אמרתי לו כשהתנתקנו מהנשיקה "גם את הדבר הכי טוב שיש לי" הוא אמר מביט עמוק עמוק בעיניים ונישק אותי.
התנשקנו כשאנחנו עומדים על הברכיים אחד מול השנייה והוא לאט התחיל לנשק לי את הצוואר, אני עצמתי עיניים ונהנהתי מכל רגע "את בטוחה?" הוא נעצר ושאל אותי "יותר בטוחה מכל דבר אחר" אמרתי מאושרת ונישקתי אותו גם בצוואר, עד שנפלנו אחרונית כשהוא רכן מעליי והמשיך לנשק אותי בצוואר, הורדתי את הידיים למותניים שלו ובאיטיות הורדתי לו את הטריקו הלבנה שהוא לבש וזרקתי אחרונית, הגב שלו היה כל כך גדול וחלק… נהנהתי ללטף אותו. הוא התחיל לנשק אותי באזור הפתוח שהיה לי בבטן ותוך כדי פרם את הקשר שיש לי בצד החולצה, ולאט לאט תוך כדי הנשיקות שלו הוא עלה למעלה עם הנשיקות שלו והוריד ממני באיטיות את החולצה…נותרתי עם חזייה והוא התחיל לנשק לי גם את החזה ועלה ללסת שלי, הורדתי את הידיים שלי ופתחתי לו את הכפתור של הג'ינס והורדתי אותו ממנו, התהפכנו כשאני רכנתי מעליו והוא פתח לי את כפתור החצאית והוריד אותה באיטיות מענה…היינו שלב אחד לפני שאני אהיה חשופה לגמרי מולו והתחלתי להיבהל, אבל לא יכולתי לעצור, לא רציתי לעצור…הוא נישק אותי בכתף והוריד כתפייה אחת של החזייה אותו דבר הוא עשה בצד השני והושיט את ידיו אל הגב שלי, פתח את קרסיי החזייה שלי ומשך אותה ממני…הוא נישק כל חלק בגוף שלי והתרגשתי, עצמתי עיניים וזרמתי עם כל דבר שעשה.
נקודת מבט מיה
כל החיים הייתי ילדה מפונקת, ילדה עשירה שמקבלת מה שהיא רוצה בקלות…אבל השנה הכרתי אותו, את האהבה הכי גדולה בחיים שלי,את דילן והבנתי "שהאמת נמצאת תמיד בפשטות, ולא בהכפלה ובסיבוך של דברים (אייזיק ניוטון)"
נקודת מבט דילן
מאז שאני ילד אני חי עם כעס וזעם על אנשים שלא סבלו בחיים, אני טוען שמי שלא סבל הוא בן אדם שלא ידע לעולם להעריך את החיים ולחיות לפי ערכים ועקרונות, אני מדביק סטיגמות על כל סוגי האנשים ולעולם לא האמנתי שבן אדם מסוים יכול לא להיות מה שאני חושב, או לשנות את מה שרע בו… אבל אבל הכרתי את מיה, העשירה המפונקת הטיפוסית כביכול, שיצרה בי משהו אחר…ואז הבנתי ש"הגורם העיקרי לטעויות אנושיות נמצא בדעות הקדומות שהונחלו בילדות (רנה דאקרט)"
נקודת מבט אדם
תמיד חייתי בצל של אבא שלי, תמיד רציתי כמו שאומרים בפסיכולוגיה "להרוג את האבא" אבל לא העזתי, לא הצלחתי, הרגשתי אידיוט שמשחק בחיים של עצמו, שמשחק באנשים ומרגיש בעל עוצמה…אבל למעשה הוא לא יותר מאשר בובת מריונטה… יום אחד הגיע המשרתת גבריאלה, שצחקתי עליה ואמרתי לעצמי "זאת אני אוכל בלי מלח" חשבתי שהיא תהיה עוד אחת מהעובדים שלי, עוד אחת מאלו שאני אכניס למיטה שלי בקלות… אבל גיליתי משהו אחר בה, אומץ
ותעוזה שכל כך היו חסרים לי בחיעם והתאהבתי בה, בלי שהיא תגיד את זה הרגשתי שהיא מבקשת ממני "תשנה את החלומות לא יותר מזה, עם אותו הגוף תתחיל מחדש, זמן להשתנות, זמן להתחיל (המורדים-זמן)"
נקודת מבט גבריאלה
ברחתי ממוסד למוסד, גדלתי ברחוב בידיעה שאף אחד לא יציל אותי ואני צריכה לבד להציל את עצמי, חייתי בעולם שהאמנתי שהוא חרא, שהאושר לא קיים בו, עולם של עקרונות ערכים וצדק בלבד שצריך להשיג דבר שהוביל אותי לחוסר ביטחון תמידי, קשיחות והתגוננות… אבל מצאתי את האהבה במקום הכי לא צפוי ואצל הבן האדם הכי לא צפוי , ואז פקחתי את העיניים, יכולתי לראות את האמת הפשוטה ש"החיים יגרמו לך כאב ביוזמתם הם. האחריות המוטלת עליך היא ליצור אושר (מילטון אריקסון)"
-סוף-
תגובות (0)