נולדנו לאהוב-גבריאלה ואדם פרק 4

פרק 4
נקודת מבט גבריאלה
אני ודילן יצאנו באופניים לאחוזה הגדולה, למשמרת הראשונה שלי במקום הצבוע הזה, ובדרך סיפרתי לו מה שקרה עם אדם, על הבלגן ואי ההבנה שנוצרה באמבטיה שבגללה נותרתי רטובה והייתי חייבת לברוח "אל תייחסי חשיבות לאדם הזה, לא אכפת לו מכלום ומשום דבר..אין יותר צבוע ממנו" דילו הרגיע אותי וניתן היה לראות שהוא לא כל כך סובל אותו.. הוא גם סיפר לי על הפדיחה שקרתה לו אתמול עם מיה הפלצנית הזו, דבר שהצחיק אותי מאוד "אז נראה שאתמול שנינו סבלנו ממזל רע" צחקתי כשבידיוק הגענו לבית. השומר הכניס והוביל אותנו ישר למשרדה של רונית…הדבר היחידי שהתפללתי זה שאני לא אתקל בילד הזה שמתסבר שקוראים לו אדם, ידעתי שהתקרית מאתמול יכולה "להפיל" אותי ופחדתי שהוא ילשין "בוקר טוב חמודים, שבו" היא אמרה בנחמדות והתיישבנו בכיסאות עור היוקרתיים "אז ככה, בגדול הבית מכיל שלוש עוזרות שאת אחת מהן, אתן עוסקות בבישול וניקיון אך כל אחת אחראית על אזור מסוים, את תהיי אחראית לניקיון ובישול של הילדים שלי…את בגילם פחות או יותר וזה ההיתרון בדבר" היא הסבירה לי והדבר היחידי שיכולתי לחוש זה תחושת באסה…אבל הייתי חייבת להעמיד פנים "כן,אני רואה כבר את הזמן המהמם שאני אבלה איתם" עניתי בציניות שרק דילן היה יכול להבין והוא צחק "אוקי זה בשבילך, בגדי העוזרת" רונית אמרה והגישה לי אותם…ממש כמו בסרטים, בגדים מזעזעים. אני ודילן קמנו מהכיסא על מנת לצאת ובידיוק הדלת נפתחה, זה היה אדם שחזר מבית הספר, באותו רגע הרגשתי כאילו הכל עומד לההרס "אדם מתוק שלי, תכיר זו גבריאלה חברה של דילן, היא תהיה העוזרת החדשה בבית שלנו" רונית אמרה בשמחה, מנסה להכיר בינינו… רק שהיא לא יודעת על אירועי אתמול. אדם חייך חיוך זדוני ומאיים כששם לב שאני לחוצה, הוא הבחין בעובדה שאני מפחדת שיספר על אירועי אמש… סימנתי לו בעזרת הידיים שישתוק בבקשה ולא יגיד דבר "נעים מאוד" הוא אמר לי עם לחיצת יד ולא הסגיר אותי… אבן נגולה מליבי, לפחות הוא לא מלשן "טוב אם כבר את מתחילה לעבוד אני אגיד לך שהמשקה האהוב עליי כל בוקר זה מיץ תפוזים עם חתיכות פרי" הוא לעג לי כדי להתגרות בי וכבר רציתי להרוג אותו "יופי, אני שמחה מהאווירה החיובית שנוצרה בינכם" רונית אמרה ואני הלכתי לשירותים להחליף לבגדים המכוערים האלו שקיבלתי, וכשיצאתי לבושה בהם דילן חיכה לי "אני נראת כמו סתומה" התלוננתי לנוכח הבגדים שלבשתי "תרגעי, שלושה ארבעה חודשים לכל היותר ואת בברזיל" הוא צחק וחיבק אותי "טוב ממה מתחילים בידיוק?" שאלתי בייאוש עם מטאטא ומגב ביד "לצערך הרב רונית ביקשה שתתחילי מהחדר של אדם" הוא אמר לי ורציתי למות "כשאלוהים אוהב אותך היום" השבתי בציניות ודילן צחק "לא נורא אולי תזכי ממנו למיץ תפוזים סחוט עם חתיכות פרי" הוא לעג לי "איי,איזה מצחיק אתה" אמרתי כשאני מעבירה לו על הפנים את המנקה אבק והוא התחמק "טוב לך תחזיר את מיה מבית ספר" עניתי לו "אבל תחזיר אותה לבושה" הוספתי לעג חזרה ועליתי לחדר של אדם שהיה מבולגן למדיי, למזלי הוא לא היה בחדר…חיברתי אוזניות לטלפון שלי ושמתי שיר שיחד איתו ניקיתי את החדר.

נקודת מבט אדם
כשראיתי את גבריאלה במשרד של אמא שלי, הדבר היחידי שרציתי זה לריב איתה על מה שקרה במקלחת, אבל אחרי שגילתי שהיא המשרתת,אני בהחלט הולך להנות. אחרי חצי שעה שהתאמנתי במכשירי הכושר במרתף של הבית, עליתי במדרגות לחדר שלי, הזעתי כולי והייתי חייב מקלחת טובה… עמדתי להיכנס לחדר ושמתי לב שהדלת שלי הייתה טיפה פתוחה ושמעתי קול יפהפה "When I find myself in times of trouble Mother Mary comes to me Speaking words of wisdom Let it be And in my hour of darknes She is standing right in front of me Speaking words of wisdom let it be…"
נכנסתי פנימה וראיתי את גבריאלה שרה וחיוך לא מוסבר עלה לי הפנים, תוך כדי שהיא המשיכה לשיר נכנסתי טיפה יותר, וחיכיתי בציפייה לרגע שהיא תקלוט אותי, היא הסתובבה אליי בנינוחות, נבהלה והפסיקה לשיר "דביל, הבהלת אותי" היא אמרה עם יד על הלב והורידה את זוג האוזניות "אני רואה שאת מסתגלת מהר לעבודה החדשה" צחקתי עליה ושכבתי במיטה שהיא בידיוק סידרה, כדי להרגיז אותה טיפה יותר "כן, לנקות זה דבר קל כשאת לא גודלת בפינוק" היא ענתה ביבוש ועמדה לצאת, אבל בלמתי אותה עם היד "כדאי לך להיזהר עם הדברים שאת אומרת לי, אחרת הבלגן של אתמול יתגלה" איימתי עליה, שחררתי לה את היד ופתחתי לה את הדלת "איזה מעט נימוסים יש לך עם נשים אדם, ככה להחזיק נשים בכוח ולאיים? מאיפה למדת את זה? מההורים?" היא שאלה אותי בהתגרות, הותירה אותי ללא מילים ויצאה..היא השאירה אותי עצבני, זועם, הרגשתי שהמילים שלה כל כך אמיתיות ומשקפות את מה שקוה לי בחיים, שבאמת את ההתנהגות הדוחה כביכול רחשתי מאבא שלי… רציתי להרוג אותה על החוצפה שלה, אבל היה לה מזל שאני עייף, אז הלכתי לישון עד הערב.

נקודת מבט גבריאלה
המשמרת שלי ושל דילן הסתיימה ויכולתי להתלבש בחזרה, לבגדים הנורמלים שלי…ולמזלי למשך כל היום לא נאלצתי להיתקל באדם הבלתי נסבל, רק נאלצתי לשמוע את מיה הסתומה.
"יאלה הולכים" אמרתי לדילן כשהוא התקרב לדלת, התרגשתי לקראת מסיבת הרחוב שלנו הערב ורציתי כבר להתחיל בסידורים "כן, רק בואי נודיע לרונית שסיימנו" הוא אמר והתקדמנו אליה כשהיא הייתה באמצע שיחת טלפון "שנייה אחת" היא אמרה בשיחת הטלפון "זהו סיימתם?" היא שאלה אותנו והחזיקה את הטלפון ביד השניה "כן" ענינו לה והיא התקדמה אלינו "טוב זה הכסף שלכם, 'עבודה מעולה" היא בירכה אותנו, הושיטה עבורנו את הכסף ועמדנו כבר לצאת "עוד משהו אחד, אני רוצה לבקש ממך עבודה נוספת שאני חייבת את העזרה שלך" רונית אמרה לדילן והוא התעניין "הבת שלי, מיה, היא מרדנית, היא אוהבת לעשות שטויות והיא גחמנית, אני צריכה שתשמור לי עליה, שתהווה סוג של מאבט עבודה שהיא יוצאת למקומות ומועדנים, לוודא שהיא לא עושה שטויות" היא ביקשה ודילן קיבל את העבודה בהתלבטות גדולה, מצד אחד הוא לא סבל את מיה ומצד שני הוא היה זקוק לעוד כסף…בידיוק מיה ירדה במדרגות ועמדה קרוב אלינו, "אמא אני צריכה אותך" היא אמרה בקול ילדותי ובלתי נסבל "אוקיי בואי נכנס למשרד גם לי יש כמה דברים להגיד לך" היא ענתה לה "תחכו עוד כמה דקות, אני אביא לך רק משהו שתמלא דילן" רונית אמרה ונכנסה עם מיה למשרד. עברו כמה דקות ומיה ורונית יצאו מהמשרד לכיוננו מתלחששות, העצבים של מיה נראו לעין, "טוב יאלה חייב ללכת להכנות לקראת המסיבה" אמרתי בלחש ובדיוק מיה התקרבה אלינו בכעס שלה "אמא שלי בידיוק סיפרה לי על המינוי הפתטי שהיא הציעה לך, ואני מציעה לך לשכוח מזה, כי אני לא צריכה שום שומר!" היא ענתה בחוצפה ובזעם "איזה אומץ יחסית לילדה בת שנתיים" צחקתי עליה "את תשתקי ואל תתערבי" היא ענתה לי וציפתה לתשובה של דילן "תראי ילדונת, אני מקבל עבודה ומבצע אותה מהבעלים שלי אז נתראה בהמשך" הוא אמר לה בייבוש, קרץ לה ומשך אותי תוך כדי שאני צוחקת "כל הכבוד לך, סוף סוף היא שתקה הפוסטמה הזו" צחקתי וחיבקתי אותו.
הגענו להאנגר והתחלנו בהכנות למסיבת הרחוב שלנו.

נקודת מבט אדם
השעה הייתה כבר תשע וחצי בערב, כבר שלושת רבעי שעה אני וסתיו בארוחת הערב המטופשת הזו, חסרת כל עניין וטעם, כל נושא שיחה זה היה דקה נוספת שהמטרה האמיתית שלי לא מתממשת, הניסיונות להזרים אותה לכיוון אחת המיטות שלי או שלה כשל, היא מתעקשת לדבר ולהכיר אותי…חבל שהיא לא מבינה שאין בזה טעם. סיימנו לאכול, וכיאה לג'לטמן אמיתי שילמתי, יצאנו מחוץ למסעדה והתיישבנו על ספסל קרוב יותר למרכז העיר, שם היא "זכתה" לנשיקה, הורדתי את היד לכיוון הישבן שלה והרגשתי את הניצחון כבר ביד שלי…אבל בידיוק היא קיבלה שיחת טלפון, שבסופה הגיע האכזבה "מצטערת מאמי, אני חייבת לזוז.. אמא שלי מחפשת אותי בדחיפות" היא אמרה, נישקה אותי והלכה. הלילה הזה נהרס לי ורציתי לרצוח אותה, חשתי תחושת עצבים לא מוסברת… אבל מזל שיש עוד כמה בנות באנשי הקשר שלי שמחכות לי, עמדתי להתקשר… אבל פתאום שמעתי מוזיקה חזקה ומוזרה מכיוון הרחוב, ירדתי למטה בחוסר הבנה וראיתי קבוצה של ילדים רוקדים בטירוף עם מוזיקה שונה, סגנונות שונים של ראגטון, היפ הופ, פלמנקו, קומביה וכל מיני סוגים "המוניים" הם היו לבושים בבגדים צבוענים והיה להם ציורי גוף, התקדמתי פנימה יותר כדי לבדוק מה קורה שם יותר מקרוב, בצורה חדה יותר, הסתכלתי על האושר שהציף את הילדים האלו בכל הפשטות הזו, כשהסתכלתי יותר טוב ראיתי את גבריאלה והחבר הזה שלה דילן.