נולדנו לאהוב-גבריאלה ואדם פרק 5

פרק 5
נקודת מבט אדם
המסיבה הזו הייתה פרועה, לא מזכירה כלל את המסיבות שלי…שירי רחוב והמון צבעים היו שם…רציתי להבין מה קורה וכשראיתי את דילן וגבריאלה הרצון להבין מה קורה גבר יותר, התקדמתי לבפנים ומשכתי את אחת הבחורות שרקדו שם "את תוכלי בבקשה להסביר לי מה זה?" שאלתי בניסיון גרוע לנימוס "אתה עיוור או משהו? זה מסיבה" היא ענתה בציניות כשהבחינה בשוני שלי משאר אנשי המסיבה ורצתה לחזור "כן ברור, אבל מי אתם ומה זה המקום הזה?" שאלתי לא מבין בזמן שבהיתי בגבריאלה רוקדת בבגדים הקצרים והצמודים שלה, ראו שהיא מרכז העיניינים שם, האנרגיות שלה בלטו "מי אתה כדי שאני אסביר לך?" היא שאלה לא מבינה "זה מספק אותך?" שאלתי אותה בזמן שהוצאתי שני שטרות של 200 שקלים "אה הבנתי" היא גיחכה "אתה עשירון מפונק, ולא אני לא צריכה כסף, אני אספר לך גם בלי" היא אמרה והורידה לי את היד עם השטרות, לא האמנתי שהיא ויתרה על כסף קל, בחיים לא נתקלתי בסוג אנשים כאלו "אנחנו קבוצת ילדים נטושים שתורמים לקהילה בכל מיני דרכים" היאס סיפרה לי "אה..ויודעים להנות מהחיים ולעשות מסיבות שוות ולא צבועות" היא הוסיפה בעקיצה לנוכח המעמד שלי וחזרה למסיבה. נכנסתי לבפנים, לכיוון גבריאלה שהייתה עם הגב שלה אליי, אחזתי לה ביד והיא הסתכלה עליי בשוק "מה אתה עושה פה?" היא שאלה מופתעת "בואי איתי" משכתי אותה הצידה והיא השתחררה מהאחיזה במהירות "אז ככה שזה החיים העלובים שלך מחוץ לעבודה?" לעגתי לה בהתגרות והיא צחקה "עלובים?" היא שאלה אותי מגכחת ואני הנהתי לה לתשובה חיובית כשאני מביט בסביבה שמקיפה אותנו "תראה ילד שמנת, אמנם כפי שהבנת מהמצב הזה אני ענייה ונטושה, אבל החיים שלי פי מיליון יותר משמעותיים, מהנים ומלאים משלך" היא ענתה לה עם ידיים על המותניים ואני צחקתי "משמעותים? איפה המשמעות בזה שאת משרתת בגיל שלך?" לעגתי לה עם ניסיון נסתר לפגוע "אתה לא תבין, אתה יותר מידי טיפש בשביל זה, ואני מציעה לך לחזור למסיבות במועדנים שלך, המסיבה הזו יותר מידי מיוחדת בשביל שאתה תבין" היא צחקה עליי והתחילה ללכת, אבל שוב אחזתי אותה חזק ביד והצמדתי אותה אליי "מה כל כך מיוחד? שאתם כולכם בלי הורים?" המשכתי לעקוץ אותה בצורה פוגעת במיוחד כדי שלא תחשוב שהיא יכולה לדבר אליי כמו שמתחשק לה "לא, היא מיוחדת בגלל המון מאפיינים" היא ענתה בחיוך זדוני והעבירה את האצבע שלה על השפתיים שלי, ניסתה לגרות אותי והלך לה טוב מידי, מצד אחד חשבתי שהיא זוממת משהו אבל מצד שני מדובר בי, באדם כהן, אף אישה לא באמת יכולה לעמוד בפניי "אני אגלה אחד מהם" היא המשיכה בהתגרות והתקרבה עם השפתיים שלה לאוזן שלי "הצבעים" היא ענתה והתרחקה באיטיות, אני הבעתי הבעה של חוסר הבנה, לא הבנתי על מה היא מדברת "הצבע?" שאלתי לא מבין ובשבריר השנייה היא לקחה שני דליים של צבע והעיפה עליי, על הבגדים היוקרתיים שלי במהירות השנייה, בלי שהספקתי לשים לב אפילו כדי לעצור אותה… והיא "התפוצצה" מצחוק, הייתה מרוצה מעצמה "אמרתי לך" היא צחקה ועמדה ללכת שוב, אבל אחזתי אותה יותר חזק ביד שוב, הצמדתי אותה אליי עם המותניים והיא ניסתה להתנגד, זעמתי בצורה בלתי רגילה "שיהיה לך ברור שאת תשלמי על זה ילדונת!" עניתי לה כשאני מתקרב על הפה לאוזניים שלה "אוו אני ממש מפחדת" היא צחקה, השתחררה מהאחיזה והמשיכה לרקוד… היא לא מכירה אותי שאני עצבני ונקמן.

נקודת מבט מיה
שמעתי את דילן וגבריאלה העובדים החדשים בבית מדברים על מסיבת רחוב כלשהי בלחש, והעמדתי פניי לא מקשיבה…אבל הסקרנות שלי גברה, הם יצאו ואני בעקבותיהם, עקבתי אחריהם בלי שישימו לב לנוכחות שלי. הם הגיעו למרכז העיר, לאזור גדול ליד האנגר מוזר כזה וראיתי אותם מכינים את המסיבהה המוזרה שלהם, זה היה המוני ודוחה, היו צבעים, אורות וציורי גוף, הם היו יחפים או בנעליים שטוחות-אפילו הבנות, זה היה ממש דוחה להתלכלך ככה ועוד מסיבה בלי שמלה ועקבים, איזה גועל… המסיבה התחילה לאחר כמה זמן ואני המשכתי להציץ מהצד, רציתי להבין לאן הדבר הזה מתפתח, אחרי המון זמן ראיתי שהמסיבה הזו לא פחות ממשעממת, הדבר היחידי שהיה יפה שם זה דילן שהיה בלי חולצה, לא האמנתי שזה מה שחשבתי, שנהנהתי להסתכל עליו, החיוך שלו אוטומטית העלה את שלי..הסתכלתי בהתגרות על הגוף שלו…כאילו נמשכתי, עמדתי כבר ללכת וראיתי את אח שלי מתקרב, הייתי חייבת להתחבא אבל לא ידעתי איך ואיפה, לא הבנתי מה הוא עושה שם…נכנסתי במהירות למסיבה וניסיתי להיטמע בין כל האנשים ההמונים האלו, עד שדילן שם לב אליי ומהר ניסיתי לברוח גם ממנו, אבל הוא תפס אותי "עזוב אותי" אמרתי לחוצה וניסיתי להשתחרר ממנו "מה את עושה פה? את צריכה להיות בבית שלך!" הוא כעס עליי "אתה לא אבא שלי" עניתי לו בחוצפה וניקתי את הגוף שלי מהגועל שנדבק אליו מכל ההתערבבות בין האנשים האלו "אני קיבלתי הוראה לשמור עלייך, בואי, חוזרים הביתה" הוא אמר לי ומשך אותי עם היד אבל נשכתי אותו כדי שישחרר "מה את עושה?" הוא שאל ושחרר את היד שלו "הייתי רוצה לדעת מה אתה עושה כאן?" שאלתי לא מבינה והוא צחק "ואת? מה את עושה כאן? עקבת אחרי?" הוא שאל בחיוך מגרה "כן, רציתי לראות איזה סוג בן אדם נכנס לבית שלי" היא ענתה לי עם המון אומץ ובלי בושה "תראי ילדונת, מה שאני עושה זה החיים שלי, ואת בת 16, את לא יכולה להיות במקומות האלו בשעות האלו, את אמורה לישון עכשיו" הוא צחק עליי דבר שעורר בי צחוק קטן גם "תראה זקן, אתה בן 19, הדברים השתנו מאז הילדות שלך" עניתי לו גם כן בהתגרות ובלעג "בואי תינוקת" הוא אמר ומשך אותי מחוץ למסיבה ולא הצלחתי להתנגד, הוא היה חזק מידיי, עברנו דרך אח שלי בזהירות ובידיוק הוא סובב את המבט שלו לכיוון שלי והיה מלא בצבע, לא הבנתי מה קרה לו, אבל יותר הלחיץ אותי שלא ידעתי מה לעשות כדי שלא יקלוט אותי, שלא יכעס עליי…הייתי חיייבת לעשות משהו, תפסתי בעזרת היד המשוחררת שלי שלא הייתה אחוזה ביד של דילן את דילן, משכתי אותו אליי ונישקתי אותו נשיקה ארוכה, הוא לא הבין מה קורה ומאיפה זה הגיע וניסה להשתחרר, אבל לא אפשרתי לו, המשכתי לנשק אותו בזמן שאנחנו יוצאים מהמסיבה מתנשקים וכשחמקתי מאחי השתחררתי מהנשיקה הזו "את יכולה להסביר לי מה את עושה?" הוא כעס עליי "אח שלי היה פה והוא היה הורג אותי אם הוא היה רואה אותי כן" הסברתי לו "את לא נורמלית" הוא התעצבן "תרגע זה כולה נשיקה" ניסיתי להרגיע אותו "בואי לאוטו" הוא אמר לי עצבני ומשך אותי לרכב "אל תעמיד פנים שלא נהנת, בחיים מישהי ברמה שלי לא נישקה אותך" עניתי לו כשאני מעבירה את האצבע שלי על החזה החשוף שלו, כדי ליצור בו גירוי "כן, את צודקת בחיים תינוקת לא נישקה אותי, זה חדש לי" הוא לעג לי ונכנסו למכונית "אני לא אלשין עלייך, אבל שזו תהיה הפעם האחרונה" הוא אמר לי לאחר כמה שניות של שקט "פעם אחרונה שאני מנשקת אותך נהג?" עניתי לו בחוצפה ולא יכולתי לשכוח מהנשיקה הזו, הוא נישק כל כך טוב "גם…ואל תתחכמי יותר מידיי" הוא השיב והתרכז בנהיגה "בכל מקרה המסיבה הזו ממש עלובה שתדע, ככה אתה נהנה מחוץ לעבודה? זה משעמם מידי" אמרתי לו צוחקת "את לא תביני תינוקת" הוא אמר לי בלעג ובידיוק החנה את הרכב "ביי זקן" עניתי לו ונכנסתי לבית.

נקודת מבט דילן
הילדה המפונקת הזו יודעת לנשק אין ספק בכלל, אני לא יודע איך להסביר את התחושה שהיא הותירה בי אחרי הנשיקה ואחרי שהיא הלכה, נשארתי עצור במקום, בחנייה, תופס את הראש..הבזקים של אותם הרגעים הדהדו לי בראש וחשתי רגשות מעורבים לא מוסברים..למסיבה כבר לא חזרתי העדפתי לחזור להאנגר ולישון.
קמתי בבוקר כמו כל בוקר רגיל, התיישבתי ליד גבריאלה שכבר הייתה באמצע הקפה ודיברה עם זואי "אתן לא מבינות מה קרה אתמול" אמרתי והתחלתי לספר להן, הן נותרן המומות, במיוחד גבריאלה שמכירה את סוג האנשים האלו "אני לא מאמינה שהתנשקת עם המפונקת הזו, והיא עוד ילדה קטנה בשבילך" זואי וגבריאלה צחקו עליי "טוב בואו נשכח מזה ונתעסק במה שחשוב" אמרתי וקמתי מהשולחן לראות איזה מטלות יש להיום.