נולדנו לאהוב-גבריאלה ואדם פרק 7

פרק 7
נקודת מבט גבריאלה
עבר כבר שבוע שלם מאז שאני עובדת בבית הזה, עם הילדים החומרניים האלו שכל מה שחשוב להם זה כסף ורכוש, הם לא מבינים וגם לא יבינו מה זה לחיות חיים משמעותים, מה זה עצמאות, ערכים ועקרונות וזה מגעיל אותי. אני ואדם לא הפסקנו לריב, הוא הציק לי כל השבוע ואני כמובן החזרתי לו כדי לא להשאר חייבת…הוא הספיק בשבוע הזה כבר להבין לאיזה מעמד אני משתייכת, לאיזה קבוצה אני משתייכת ועל הפעולות שלנו…אותו הדבר מיה ודילן, היא לא משחררת ממנו הקרצייה הזו, היא מציקה לו ומנצלת את המעמד והיכולת שלה, היא כל שנייה הולכת למקום אחר והוא צריך לבוא בעקבותיה, היא דוקרשת ממנו יותר מידיי דברים כדי להרגיז אותו.. אבל זה ברור, היא תינוקת והיא מחפשת אותו, זה ברור לעין שהיא רוצה אותו ואת הקרבה שלו… ולמען האמת, אני רואה איך דילן מסתכל עליה, ורב איתה בחזרה על השטויות שלה… הוא נהנה מזה, והוא עוד אמור להיות בוגר מבינהם.
גם היום, כמו כל משמרת התלבשתי בחדר החדש שקיבלתי מרונית בבגדים המחרידים האלו ויצאתי לקומה הראשונה של הבית להתחיל לנקות קצת… הגעתי למטבח, שמתי אוזניות עם שירים קצביים וניקיתי כלים תוך כדי שאני שרה וגם רוקדת, הרגעים האלו זה זה רגעים ששווה לעבוד עבורם, לרקוד ולשיר תוך כדי ניקיון ובשקט שלי. המשכתי בניקיונות שלי במטבח כאשר אני מנקה את השיש והגז, אבל אז הסתובבתי כדי להחזיר את הסמרטוט למקום וראיתי את אדם יושב בשולחן פינתי שבמטבח, מסתכל עליי "מטומטם הבהלת אותי" אמרתי כשבאמת נבהלתי מהנוכוחות שלו, הוא חייך מרוצה מעצמו והתכתב באייפון שלו.. לא רציתי לפתח איתו לא שיחה ולא ריב, רק רציתי לצאת משם. סיימתי את מטלות המטבח, הורדתי את הסינר, הכנסתי למגירה הקרובה ועמדתי לצאת,אבל הוא בלם אותי עם הגוף שלו בלי להגיד דבר ולא איפשר לי לעבור עד שמאסתי במשחק המגוחך הזה "מה אתה רוצה?" שאלתי עצבנית "אני לא יודע, אני צריך לחשוב על זה" הוא ענה לי בהתגרות כדי לשגע אותי, ולמען האמת הלך לו מעולה..
"אתה מטומטם 24/7 או שיש לך שעות מסוימות?" שאלתי בציניות "את ממש מצחיקה" הוא אמר עם חיוך מזויף "אני רוצה שתכיני לי ארוחת ערב" הוא הורה לי והתיישב בכיסא ליד השולחן "דווקא עכשיו?!" שאלתי והבנתי שהוא פשוט מחפש אותי "כן" הוא צחק לי בפנים "מה אתה רוצה לאכול?" שאלתי בקול נמוך ונכנע כשחזרתי למטבח "לא יודע …אני צריך לחשוב על זה עדיין" הוא שוב אמר בהתגרות ושם רגליים על השולחן "אולי מיץ תפוזים עם חתיכות פרי יתנו לך רעיון?" לעגתי לו לנוכח ההיכרות הראשונית שלנו "אולי איום למכתב פיתורים יעלה לך רעיון?" הוא החזיר לי באותו המטבע "חלאה" סיננתי לעצמי כשהסתובבתי "סליחה לא שמעתי" אדם אמר לי ועשיתי לו אצבע משולשת…הילד הזה לא יודע עם מי הוא מתעסק והוא באמת ישלם…יש לי תכנון קטן עבורו.

נקודת מבט דילן
היום מיה אמורה לצאת למסעדת בר פלצנית כזו ואני צריך להתלוות אליה ולהשגיח עליה…לצערי. חיכיתי לה בסוף המדרגות מיואש עד שתרד ולקח לה המון זמן…היא כזו בחורה טיפוסית "אני מוכנה" קולה נשמע לפתע והיא ירדה במדרגות באיטיות, הסתובבתי לראות אותה אחרי שהייתי מותש "וואו" מלמלתי לעצמי ולא עמדתי ביופי שלה,בהיתי בה ונותרתי עם פה פעור… היא לבשה חצאית מיני שחורה, חולצת תחרה לבנה ארוכה וצמודה שראו מתחתיה את חזיית התחרה השחורה שלה, היא נעלה עקבים גבוהים וירדה כמו דוגמנית "יאלה בוא" היא אמרה והובילה לכיוון המכונית.
פתחתי לה את הדלת של הרכב, היא נכנסה ואני אחריה. נהגתי לבר הזה שהיה קרוב מאוד, והייתה בינינו שתיקה קלה… "אני רוצה אותך בבקשה רחוק ממני ומהחברות שלי" היא אמרה לי פתאום, תוך כדי שהיא בטלפון וצחקתי מהילדותיות שלה "אל תדאגי, אני אשמור עלייך מרחוק" אמרתי לה כשאני מחנה את הרכב. נכנסו שנינו לבר הפלצני הזה וכולם בירכו אותה ונישקו אותה, היא מאוד מוכרת וותיקה שם "טוב ביי" היא אמרה כשנכנסו קרוב יותר ועמדה ללכת "חכי, אני רוצה לראות שאת עם החברות שלך ולא עושה שטויות" אמרתי והיא עשתה פרצוץ נרגז ומיואש "בואי" משכתי אותה והתקדמנו אליהן "זהו? נרגעת? עכשיו ביי" היא אמרה לאחר שהיא חיבקה את החברות שלה וראיתי אותן "וואו מי זה?" אחת החברות שלה שאלה והסתכלה אליי בחשק "סתם אידיוט…לא חשוב" היא ניסתה להעליב אותי "הוא פנוי?" אותה חברה שאלה ומיה התחילה להתרגז, ניצוצות של קנאה עלו לה "טוב אני בצד, תזהרי עם מה שאת עושה" אמרתי והלכתי לצד השני.
עברה שעה וחצי מאז שהתחיל הערב המשעמם הזה עם האנשים הפלצנים האלו, הסתכלתי מעט מאוד לכיוונה של מיה כמו שהיא ביקשה, אבל כבר הזמן עבר ורציתי לוודא שהכל בסדר, עמדתי ללכת לראות מה קורה איתה, אבל בידיוק קיבלתי שיחה מגבריאלה ויצאתי מהבר "אתה מקשיב?" היא לחשה בטלפון "כן מה קרה?" שאלתי מודאג "יש לי רעיון איך ללמד לקח את הטחון המסריח הזה" היא ענתה לי בזדוניות "בבקשה בלי שטויות גבריאלה, יפטרו אותך" עניתי מיואש ולחוץ "אל תדאג נו" היא ענתה לי "כן, זה מה שמדאיג אותי" עניתי לה בציניות "טוב אני צריכה את העזרה שלך" היא אמרה לי "מה את צריכה?" נכנעתי "אני צריכה שתשיג לי מזון אפרודיזיאק (מזון שמעורר חשק מיני) דחוף להיום" היא ענתה בזדוניות "מה את מתכננת?" נבהלתי והתיישבתי "אתה עוד תראה" היא צחקה וניתקה לי… "היא לא נורמלית" מלמלתי לעצמי.
נכנסתי בחזרה לבר כדי שאני אגיד למיה שאנחנו צריכים ללכת, גם כי השעה מאוחרת כבר וגם כדי להשיג לגבריאלה את האוכל הזה, נכנסתי לבר והתקדמתי לכיוונה, הופתעתי, לא האמנתי,ראיתי אותה עולה מסוחררת לבמה ומתחילה לשיר, הנחתי שהיא השתכרה בלי שאני אשים לב, בדרך שלה… עמדתי לעצור אותה לפני שתעשה בושות…אבל אז היא התחילה לשיר, היא שרה כל כך יפה ולא יכולתי לזוז, הרגשתי תחושת התמכרות באותו רגע, אני לא ידעתי איך לנהוג ברגשות שלי כלפייה, היא עוררה בי דברים שלא שלטתי בהם וזה לא בסדר, כי אני גדול ממנה, אני עובד אצלה, וכי קשר ביני לבינה לא יעבוד בחיים, היא מפונקת וילדה קטנה, היא לא יודעת לשמוע את המילה "לא" ואני לא מסתדדר עם אנשים כאלו.
היא סיימה לשיר ותפסתי אותה חזק ביד כדי שנלך "בואי" אמרתי לה באוזן ויצאנו במהירות כשהיא מתנדנדת..אבל היא עצרה אותה וכרכה את הידיים שלה סביב צווארי "אני אוהבת שאתה כזה קשוח" היא אמרה צוחקת והתקרבה עם השפתיים שלה לאוזניים שלי "זה עושה לי את זה בטירוף" היא הוסיפה בלחש.. הדבר היחידי שרציתי זה לנשק אותה שוב "בואי את שיכורה" אמרתי לה מודאג והכנסתי אותה לרכב, נסענו הביתה אבל בדרך עצרתי לקנות לגבריאלה את האוכל המוזר הזה.
הגענו לחניון של הבית ונכנסו בשקט לבית, את האוכל שלה החבאתי מאחורי הספה ועם מיה המשכתי ללכת לכיוון המדרגות "אתה בידיוק הטיפוס שאני צריכה בחיים" היא המשיכה לצחוק וחיבקה אותי "שקט, ישמעו אותך" אמרתי לה בלחש ועלינו במדרגות לשירותים "מה אתה מתכנן?" היא שאלה בזדוניות כשסגרתי את הדלת, הכנסתי אותה מתחת לדוש, פתחתי את המים והיא משכה אותי אליה "מה את עושה?" צרחתי עליה והיא כרכה שוב את היידים שלה סביב הצוואר שלי "מה ששנינו רוצים" היא ענתה שיכורה ונישקה אותי נשיקה פראית, רציתי לעצור אותה כי זה לא בסדר…אבל מצד שני רציתי גם להיות איתה, לא יכולתי להפסיק, המשיכה והתשוקה שהייתה בינינו גברה על המוסר וכל מה שצודק או לא צודק… המשכתי לנשק אותה, היא השתחררה מעט מהנשיקה ופתחה את כל כפתורי החולצה שלי במהירות… זה לא ראוי אבל אני זרמתי עם זה, אפשרתי לה להוריד מעליי את החולצה ואף לנשק אותי…עד שהבנתי שאני חייב לעצור אותה, לנצל את העובדה שהיא שיכורה זה לא מתאים, זה לא התנהגות של בן אדם נורמלי ובטח שלא של גבר "לא מיה, את שיכורה ואת לא מודעת לעצמך" אמרתי לה והרחקתי אותה ממני "אני יודעת טוב מאוד מה אני רוצה, אני רוצה אותך" היא ענתה לי ופשטה את החולצה שלה מעליה ונשארה עם חזייה "לא מיה מה את עושה?" שאלתי וכיסיתי אותה עם החולצה שלי "אל תשחק אותה, אתה רוצה בידיוק אותו הדבר" היא ענתה ונישקה אותי בצוואר "בואי" אמרתי ולקחתי אותה לחדר שלה, הוצאתי לה את הפיג'מה הראשונה שראיתי כדי שתתלבש וירדתי לסלון להכין לה קפה שחור.
הגעתי למטבח ובידיוק ראיתי את גבריאלה רוקדת במטבח תוך כדי שהיא מנקה והסתכלתי עלייה מהצד צוחק "מה אתה צוחק? בוא לרקוד" היא אמרה כשהיא קלטה אותי ומשכה אותי לריקוד "לא מטורפת, יש לי משהו לעשות" עניתי לה לחוץ, אבל היא לא ויתרה ורקדנו יחד סלסה "אתם בעבודה לא במועדון" אדם אמר משום מקום עצבני, התחושה שלו שהוא מדבר איך שהוא רוצה ויכול לשלוט במי שהוא רוצה.. זה מרתיח אותי "תגיד מה הבעיות שלך?" הלכתי אליו באיום וגבריאלה משכה אותי אליה "אל תתייחס אליו, משעמם לו" היא אמרה רגועה והוא צחק "כן משעמם לי, תכיני לי בבקשה שייק תות,בננה,מלון ותמר ותעלי לי לחדר" הוא דרש ועלה לחדר שלו "ממתי את ככה רגועה איתו? ברגע הזה את אמורה להוריד לו את הראש" שאלתי אותה לא מבין "אחרי מה שאני אעשה לו…החיוך שלו יתמוגג מהפרצוץ השחצני שלו" היא אמרה בזדוניות "אגב, איפה האוכל?" היא הוסיפה כשהיא נזכרת שהייתי אמור להביא לה את האוכל "אני אביא לך אותו, הוא בסלון אבל קודם יש לי משהו קטן לעשות" אמרתי והכנתי קפה.