נולדנו לאהוב-גבריאלה ואדם פרק 8

פרק 8
נקודת מבט מיה
קמתי במיטה שלי מסוחררת מידיי, אחזתי בראש ולא הבנתי מה קורה מסביבי, הייתי לבושה בפיג'מה שלא לבשתי שמונים שנה, היה לידי כוס קפה חצי ריקה, התקשתי להיזכר באיך כל הדברים קרו..עד שעלו לי זכרונות מאתמול, נזכרתי איך השתכרתי בסתר בלי שדילן יראה, איך עליתי לשיר על הבמה, איך…נישקתי את דילן ואמרתי לו דברים מאוד מביכים, איך הוא שמר עליי, הזיכרונות העלו לי חיוך לא מוסבר, אבל התעשתי מהר ונכנסתי להתקלח ולהתארגן לבית ספר לבשתי את התלבושת האחידה, נעלתי סניקרס לבנה, פיזרתי את השיער ולקחתי את ציק הצד שלי.
"בוקר טוב אמא" אמרתי לה ורצתי אליה בחיבוק "בוקר טוב מתוקה, בואי נלך לאכול" היא השיבה לי והתקדמנו לשולחן האוכל ואדם כבר ישב שם לאכול שם "בוקר טוב" הוא אמר לנו וקיבל בידיוק שיחת טלפון, הוא הלך לצד וצחק צחוק מזויף… ידעתי שזו אחת הבחורות האלו שהוא מתחיל איתן וגילגלתי עיניים למשמע השטויות שהוא מספר להן "אדם, בוא לשולחן, אני רוצה לספר לכם משהו" אמא אמרה ואדם הגיע לשולחן עצבני "מה עכשיו אמא?" הוא אמר חסר סבלנות כייון שנאלץ לנתק את השיחה "רק רציתי להודיע לכם שאבא מגיע עוד יומים לביקור קצר בארץ" אמא אמרה וחייכתי משמחה והתרגשות "אומיגאד" מחאתי כפיים "אבוש מגיע?!" שמחתי "כרמן" קראתי מהר למשרתת והיא התייצבה לידיי "תקבעי לי תור בבקשה לטיפול פנים, ציפורניים ושיער אני צריכה להראות 'אמיזינג' לקראת אבא" אמרתי מאושרת ואדם העלה חיוך מזויך על הפנים שלו, ידעתי שהוא לא שמח בכלל מזה ורק מעמיד פנים "טוב מתוקים, אני הולכת לעבודה, תסיימו לאכול ולבית ספר" אמא אמרה ונישקה אותנו "מה יש לך שאתה ככה ממורמר? זה בגלל אבא נכון?' שאלתי את אדם והוא בידיוק זרק את חתיכת הקוראסון שהייתה בידו חזרה לצלחת "אין לי כוח להטפות שלו ולביקורת שלו על כל דבר" אדם אמר מאוכזב, קם מכיסא, דחף אותו הצידה ויצא מחדר האוכל.

נקודת מבט גבריאלה
"בוקר טוב משפחה שלי" צרחתי כשהתגלשתי במעקה המדרגות ודאגתי כהרדלי לחבק את כולם "בואי כבר" זואי אמרה לי ומשכה אותי לשבת לשתות קפה לידה וליד דילן "עכשיו תגידי לי מה את מתכננת?" דילן אמר לחוץ והוציא לי מהיד את כוס הקפה שעמדתי לשתות "אתה עוד תראה אחר כך, תסמוך עליי" אמרתי לו ואכלתי חתיכת קוראסון "ואם לא תצליחי?" הוא שאל "איזה חוסר אמון, ממתי התוכניות שלי נכשלות?" שאלתי ודילן וזואי צחקו "אמ….תני לי לחשוב על זה…כל הזמן!" זואי גיחכה "אוי איזה חברים רעים, תסמכו עליי קצת" צחקתי והתיישבתי על השולחן במקום על הכיסא "תדליקו את הטלוזיה" ויולטה אמרה במהירות משום מקום "מה קרה?" שאלתי לא מבינה וכל חברי הקבוצה היו בכוננות, עד שדילן הדליק את הטלוויזיה "מפעל למשקאות אנרגיה מזהם את הנחל" הופיעה כותרת בחדשות "אין להם בושה לאנשים האלו? לזהם את הנחל בגלל כמה משקאות" אמרתי זועמת כתגובה לכותרת "חייבים לעשות משהו!" ויולטה אמרה מודאגת "יש לי רעיון" אמרתי בחיוך ונעמדתי "אוקיי למישהו אחר יש רעיון?" זואי נעמדה ולעגה לי וכולם צחקו "יופי מצחיקים" אמרתי בחיוך "עכשיו ברצינות" הוספתי "אוקיי דברי" ויולטה אמרה והתקרבה אליי "אנחנו נעשה את זה בשני שלבים ובקבוצות, חלק יתקשרו להזמין תקשורת לאזור הזה למחר בצהריים, היום בערב נלך לשם ונוציא דגימות של הנחל, מחר בצהריים שהתקשורת תהיה שם אנחנו נשיר שירים ליד המפעל כדי שאנשים יתאספו סביסנו ואז נציג להם על מסך לבן את תוצאות הדגימות ואת הסיכונים שבדבר" אמרתי ופתאום חבריי המחאו לי כפיים "תודה" אמרתי והשתחוותי בציניות "יופי, רעיון מעולה" ויולטה אמרה לי והרגשתי טוב עם עצמי…פעם ראשונה שאנחנו מגיעות להסכם בינינו.
במשך היום המשכנו למחזר, להתעסק בפעילות שנעשה מחר… עד שהגיע השעה שלוש בצהריים והגיע הזמן למשמרת שלנו. דילן משך אותי באמצע שדיברתי עם כמה חברים "מה בהמה?" שאלתי אותו "צריך ללכת" הוא אמר ושמחתי שסוף סוף הגיע הרגע "יאלה בוא" משכתי אותו ויצאנו לאופניים שלנו "בחיים לא שמחת ככה מללכת לעבוד" הוא אמר לא מבין כשחבש את הקסדה "כי היום אני אוריד לאדם את החיוך המגוחך שלו מהפנים" עניתי ונסענו לאחוזה.
הגענו לבית שלהם והלכתי להחליף בגדים בחדר שלי… יצאתי והתחלתי לנקות, מילאתי דלי עם מים והתחלתי לנקות את הרצפה תוך כדי שאני שרה לי שיר שאני שומעת באוזניות, שיר בספרדית
"El verano que se fue… El amigo que volvió… El beso que ella te dio… Al sol del atardecer… Un vaso medio lleno Tu corazón a pleno… Para poder cantar."
שרתי והזזתי תוך כדי את הגוף, כאילו אני שרה אותו לאנשים מסוימים, עד שיד נגעה לי במותן והסתובבתי במהירות, כמובן מי זה יכול להיות?! אדם "מה קרה את ככה שמחה? מצאת את ההורים שלך?" הוא לעג לי והעביר את השיער שלי מאחורי האוזן, זה כן פגע בי אבל בחיים אני לא אראה לו חולשה, אני לא אתן לו להנות מהתחושה שהוא חזק ועוצמתי "אני מבינה שהיום החלטת שאתה מחליף את דמות הטמבל בדמות האפס?" צחקתי עליו כשהוא ממשיך לאזור בי "את ממש אוהבת לחפש אותי אה? אבל אל תדאגי, את תמצאי אותי בסוף..ותצטערי על זה" הוא אמר בהתגרות ובידיוק הדלת של הבית צלצלה כשאנחנו מביטים אחד לשנייה בעיניים "לכי לפתוח" הוא אמר לי פתאום ושחרר את האחיזה, אם לא התכנון שלי… מזמן הייתי מרביצה לו. פתחתי את הדלת וזו הייתה איזה מישהי בגילו של אדם "חיכיתי לך יפה שלי" אדם אמר והלך לנשק אותה, הרגשתי בתוכי כעס לא מוסבר, מין קנאה כזו שלא שלטתי בה "טוב אנחנו למעלה, הפעם הדלת נעולה" הוא אמר וקרץ לי בעקבות מה שקרה בפעם הקודמת "מה יש לך גבריאלה? ממתי אכפת לך מהדפוק הזה?" מלמלתי לעצמי אחרי שהוא עלה וחזרתי לנקות כועסת, בצורה אגרסיבית יותר.
עבר הזמן ומיה ורונית יצאו לשופינג ורק אני דילן וכרמן המשרתת הנוספת נשארנו בבית, לכן זה היה הזמן להפעיל את התוכנית הגאונית שלי, ערכתי בשולחן את המזון האפרודיזיאק(מעורר חשק מיני) ושלחתי לחברים של אדם הודעה להגיע לבית שלו כיוון שהוא מארח אותם לעל האש ומשחק כדורגל טוב, כשסיימתי להכין הכול בידיוק דילן הגיע וראה מה הכנתי "מה זה? מה את עושה גבריאלה?" דילן שאל לא מבין "אתה תתחבא פה מאחורי הדלת ותראה את ההשפלה הכי מצחיקה בעולם" אמרתי בחיוך זדוני, מרוצה, מאושרת וקופצת במקום "את לא נורמלית" הוא אמר ושם יד על המצח… היה צלצול בדלת "אולי אני לא נורמלית, אבל אני גאונה" אמרתי, נישקתי את דילן בלחי, הלכתי לכיוון הדלת, פתחתי אותה ואלו היו החברים של אדם "שלום" הם אמרו ונכנסו בזמן שבידיוק אדם ירד במדרגות עם הבחורה שלו ואני חייכתי שהכל מתחיל לקרות "מה קורה אחי?" חבר שלו בירך אותו ואדם לא הבין "בסדר אבל מה אתם עושים פה?" הוא שאל לא מבין והחברה הזו שלו בידיוק הלכה "מה אתה עושה צחוק?" החבר שלו אמר צוחק "אתה הזמנת אותנו לאכול על האש" הוא הוסיף והם התקדמנו ליד חדר האוכל כשהוא בעקבותיהם ואני גם "תקשיב אחי, אני לא הזמנתי אתכם" אדם אמר ועצר אותם "אז מה זה האוכל הזה? קישוט?" החבר שלו צחק כשהביט בשולחן הערוך "למרות שאמרת על האש… לא נשנושים" החבר שלו הוסיף לא מבין בגלל סוג האוכל שהיה על השולחן… אדם לא הבין מה קורה סביבו, עד שהוא הסתכל עליי שחייכתי בזדוניות ונפל לו האסימון "זה את?" הוא שאל כועס מתקדם אליי ואחז לי את היד "אדם, אתה ביקשת בעצמך שאני אכין לך ולחברים שלך לאכול על האש" אמרתי כאילו זה באמת מה שקרה והוא התעצבן "אני יודעת שהייתי צריכה להכין על האש, אבל אז עלה לי רעיון להכין לכם מזון אפרודיזיאק שזה מעורר חשק מיני… פשוט אחריי אתמול שהיינו במיטה לא כל כך הצלחת 'לפעול' בצורה הכי טובה" שיקרתי ולעגתי לו בפניי החברים שלו כשעולה לי חיוך מרוצה על הפנים והחברים שלו התחילו לצחוק "מה את חושבת שאת עושה חתיכת כלבה" הוא צרח עליי ובקושי הצלחתי למנוע את החיוך שעלה לי בעקבות הסמנה הנוכחית "אדם, אין לך במה להתבייש זה דברים שיכולים לקרות" המשכתי את דבריי והבשתי אותו