נולדנו לאהוב-גבריאלה ואדם פרק 9

פרק 9
נקודת מבט גבריאלה
"אחי, איך לא הצלחת במיטה איתה? היא כוסית רצח" אחד החברים של אדם אמר ואני ניסיתי לשמור בבטן את הצחוק אבל החיוך פרץ לי "סתום את הפה יאפס, אתה לא קולט שהיא עושה בכוונה?!" אדם ענה לחבר שלו זועם, בטון גבוהה ואחז אותי יותר חזק "תגידי להם את האמת עכשיו, אחרת אני נשבע לך שאני רוצח אותך" הוא אמר יותר עצבני מתמיד והגביר את האחיזה שלו "מה אדם, כל כך חשוב לך מה אומרים עלייך?" עניתי לו בחיוך ובהתגרות "לא כדי לך לנסות להתחיל איתי אפילו" הוא הגיב לי עצבני "ניסיתי להתחיל איתך אתמול, אבל לא הגבת ,נשארת קפוא" המשכתי במתיחה שלי וחברים שלו המשיכו צחקו "את תשלמי על זה" הוא אמר לי עם מבט מפחיד בעיניים בעודי צוחקת "אוו, איזה פחד" גיחכתי והוא הלך עם חברים שלו מהמקום, בטח כדי לנסות להסביר להם שזה מתיחה.
"את לא נורמלית" דילן אמר והתחיל לצחוק אחרי שראה הכל מהצד "אמרתי לך שזה יהיה מצחיק" אמרתי לו מרוצה והתיישבתי על השולחן אוכל "ברור לך שהוא ינקום בך בחזרה?" דילן אמר לי והתיישב לידי "כן, אבל נראה לי שיקח לו חודש להתאושש ממה שעשיתי ולחזור לעצמו" צחקתי וקמתי מהשולחן "לאן?" דילן שאל "להתקלח, עבר עליי יום קשה" צחקתי ועליתי לחדר שלי כדי להתקלח.

נקודת מבט אדם
גבריאלה הכלבה הזו תשלם, היא באמת לא יודעת עם מי היא מתעסקת ואני לא אשתוק לה, היא תצטער על היום שהיא דרכה בבית שלי. חברים שלי הלכו אחרי שהסברתי להם מה קרה עם גבריאלה, שזה מתיחה שלה בעקבות הדברים שאני עושה לה והם האמינו לי, הם יודעים שבחיים לא "התפקשש" לי עם בחורות אז לא הייתי צריך להוכיח להם יותר מידיי. ירדתי במדרגות שוב לחדר האוכל, ציפיתי לראות את גבריאלה ולהתעמת איתה אבל, ראיתי את דילן הידיד שלה מנקה את כל האוכל המוזר שהיא הכינה שם והלכתי לדבר איתו "תגיד לי עכשיו איפה החברה הסתומה שלך!!" צעקתי עליו "מה קרה? לא הספיקה לך הארוחה?" הוא לעג בעקבות מה שקרה "לא כדאי לך גם להתעסק איתי, איפה היא?" המשכתי להרים עליו את הקול "במקלחת" הוא ענה והמשיך, עמדתי לעלות שוב למעלה, לחפש אותה ובידיוק מיה נכנסה "אומרים שלום" היא אמרה לי כשהייתי נחוש לעלות למעלה "כן,שלום" עליתי בלי להתייחס למיה.
הגעתי לקומה השלישית ושמעתי את קולה של גבריאלה שהיא שרה במקלחת, יש לה קול כל כך יפה… לא יודע מה קורה לי איתה לפעמים, אני רואה אותה ומחפש לריב איתה כי אני נהנה מהרגעים האלו אבל מצד שני אני מת לנשק אותה, הקול שלה והחיוך שלה זה הדברים שהכי ממכרים בה. כשהיא סיימה להתקלח עלה לי לראות רעיון קטן כדי להחזיר לה, נכנסתי לחדר שלה והתחבאתי שם מאחורי איזה קיר מסוים, עברה דקה קלה והיא נכנסה מהמקלחת עם מגבת קצרה על הגוף ומגבת מגולגלת על הראש, היא כזו יפה שזה לא הגיוני, הפשטות שלה זה היופי האמיתי שלה… היא הלכה ליד המיטה ומרחה את עצמה בקרם ברגליים ובידיים בזמן שהיא מזמזת שיר, הייתי מהופנט אליה, לגוף שלה ולשפתיים שלה, לא התכוונתי להציץ לה, אז לפני שהיא הספיקה להוריד את המגבת יצאתי מאחורי הקיר "מה אתה עושה פה מטומטם?" היא צעקה עליי וצחקתי "באתי להחזיר לך על מקודם" עניתי לה והתקרבתי אליה כל פעם יותר "מה לא הספיק לך הבושות ממקודם? אתה רוצה עוד קצת?" היא שאלה בהתגרות ופיזרה את השיער שלה מתוך המגבת "לא, אני רק רוצה ללמד אותך מזה בלגן אמיתי" אמרתי לה בחיוך זדוני והתקרבתי הרבה יותר "אה באמת, מה תעשה תרביץ לי?" היא המשיכה להתגרות בי ולא הצלחתי להימנע מלחייך "לא מה פתאום, אני לא מכה נשים.. אם אפשר לקרוא לך ככה, יש לי את הסודות שלי" אמרתי לה מסתכל על השפתיים שלה "אה באמת, מה אתה אומר? ומה הם?" היא שאלה בלעג, אחזתי את הכתפיים שלה, משכתי אותה אליי בחוזקה ונישקתי אותה נשיקה חזקה, פראית, אגרסיבית שבהתחלה היא התנגדה לה, אבל אז היא זרמה… לא יכולתי להתנתק ממנה, הלשון שלי נכנסה והתנגשה בזו שלה, הנשיקה הזו הייתה הדבר הכי טוב ואמיתי שקרה לי המון זמן, פרעתי לה את השיער הרטוב תוך כדי הנשיקה והיינו צמודים כל כך אחד לשנייה.. ואז התחלתי להגזים, הורדתי את היד במורד הגב שלה עד שהגעתי לה לישבן והיא ניסתה להתחמק אבל לא אפשרתי לה, ביד השנייה ניסיתי להוציא לה את המגבת אבל היא העיפה אותי אחורה, למרות שלא באמת הייתי מוריד ממנה את המגבת..רק רציתי להלחיץ אותה "אתה מטומטם?? מה אתה עושה?" היא צרחה עליי ונבהלה, היא הידקה את המגבת על עצמה כדי שאני לא אנסה שוב "אמרת שאתמול לא הצלחתי איתך במיטה, בואי עכשיו, עכשיו אני אראה לך למה אני מסוגל" אמרתי בכעס שכל העצבים עולים לי על השטויות שהיא אמרה לחברים שלי "אתה התחרפנת" היא נבהלה ונרתעה ממני, הורדתי את החולצה והמשכתי לנשק אותה בצוואר ושוב היא דחפה אותי "מה עכשיו את כבר לא רוצה?" צרחתי עליה והיא נבהלה… לבשתי את החולצה בחזרה ועמדתי לצאת לה מהחדר אחרי שראיתי את הפנים המפוחדות שלה "בפעם הבאה תנסי רק להתעסק איתי" איימתי עליה ויצאתי.

נקודת מבט דילן
אדם ירד עצבני במדרגות אחרי שהוא עלה לחפש את גבריאלה..ידעתי שקרה איתה משהו… הוא הלך לסלון וראה טלווזיה, עברו עוד כמה דקות ואז ירדה גבריאלה, עוד יותר עצבנית "מה קרה?" שאלתי אותה "עדיף שלא תשאל, אני צריכה ללכת" היא אמרה ממהרת "לאן?" שאלתי בלחש "למפעל,לאסוף את הדגימות" היא ענתה ויצאה תוך כדי שמישהי אחרת נכנסת לבית, אחת החברות של מיה אם אני לא טועה "את חברה של מיה?" שאלתי אותה "כן" היא ענתה והתקרבה אליי "אני אקרא לה" הצעתי ועמדתי לעלות לחדר שלה "לא רגע" היא עצרה אותי "אם אתה כבר פה, בוא נדבר" היא אמרה והתקרבה אלי תוך כדי שהיא מלטפת אותי בפנים "על מה?" השבתי בנחמדות "עלינו" היא השיבה בהתגרות וניתן היה לראות שהיא מנסה להתחיל איתי "אתה יכול ללכת" מיה אמרה משום מקום כשהיא מתקרבת אלינו "תסלחי לו, הוא לא יודע את מקומו לפעמים" מיה הוסיפה והזיזה אותי הצידה, ידעתי שהיא מנסה להציק לי סתם כי משעמם לה וגם כי היא קצת מקנאה, עמדתי ללכת מהמקום, אבל לפני כן קירבתי את השפתיים לאוזן של מיה "תינוקת" לחשתי לה והלכתי משם.

נקודת מבט מיה
אני לא יודעת מי הוא חושב שהיא החוצפן הזה כדי לדבר בחופשיות עם חברות שלי ועוד להתחצף אליי, שאני בעלת הבית "יש בינכם משהו?" חברה שלי תהל שאלה אותי אחרי שראתה את הויכוח הקטן שפרץ בינינו "נראלך שיהיה לי קטע עם משרת?" גיכחתי בפניה, אבל התחושות שלי היו אחרות לגמרי, הרגשות שלי אליו היו חזקים ואהבתי את זה שהוא בוגר וגברי כל כך, ההפך מכל הילדים שמתחילים איתי, ואהבתי במיוחד את הנשיקות שלו שהספקתי לטעום כבר "אם את אומרת שאין בינכם כלום אז את משאירה לי את הדרך חופשית איתו?" היא שאלה אותי וכעסתי מהשאלה הזו, לא רציתי שהיא תתקרב אליו "מה? אני לא מבינה" אמרתי לה "הדילן הזה הוא חתיכת בונבון, ואני רוצה להתחיל איתו אם לא מפריע לך" היא אמרה בחיוך, מחפשת אותו בעיניים שלה "לא, ממש לא אכפת לי" שיקרתי והיא הלכה לחפש אותו.
הלכתי לשבת ליד אדם בספה כשהוא ראה טלוויזיה, ראיתי שהוא היה עצבני "אני שונאת את הדילן הזה" אמרתי לו "ואני שונא את גבריאלה הסתומה" הוא השיב עצבני "מצטער על היום שהם דרכו בבית הזה" הוא הוסיף.
"מחר אבא מגיע, אתה לא שמח קצת?" שאלתי את אדם "כן אני בעננים" הוא ענה בציניות, עזב את הסלון ועלה לחדר שלו עם איזה בחורה שבידיוק הגיעה…ככה הוא מעביר את הזמן שלו ומתכחש לרגשות השלילים בחיים שלו, כבר למדתי להכיר את אח שלי.

נקודת מבט גבריאלה
סיימנו לאכול את ארוחת הבוקר שלנו והתארגנו לקראת מה שנעשה היום, לקראת הפעילות שתחשוף את האנשים הצבועים מהמפעל שמזהמים את הנחל… אתמול הצלחנו לפרוץ בהצלחה למפעל ולאסוף דגימות ממנו, חבר של ויולטה מהמעבדה כבר הביא את התוצאות שהניבו הבדיקות והכל היה מוכן, לא יכול להיות שאנשים כאלו רעים וצבועים, שקייימים אנשים כאלו שרק הכסף חשוב להם גם במחיר של סיכון אנשים…למרות שאני מכירה שני ילדים מפלצתיים וחומרניים שהדבר היחידי שחשוב לזה זה כסף.
"טוב בהצלחה שיהיה לנו" ויולטה אמרה ונסענו באוטובוס שלנו למפעל "אני מקווה שילך טוב" זואי אמרה מודאגת "ילך מעולה, די לדאוג" אמרתי בציפייה לרגע הזה שבו נחשוף את הפרצוף של המושחתים האלו "בסוף איזה שיר סיכמנו שנשיר שם?" דילן שאל "יש לי שיר מעולה" זואי השיבה לנו.
הגענו למפעל ושאר חברי הקבוצה סידרו את מערכת הרמקולים והמיקרופונים כדי שנוכל לשיר ולספר קצת על המצב מנקודת המבט שלנו… גם את המקרן עבד והכל היה מוכן…הגיע הזמן שמישהו ילמד את האנשים האלה לקח.