נופלים על הרגליים -פרק 7

״כל כך מסריח פה!״ עלמה אמרה בעצבים כשנכנסה לשירותים של המועדון,
היא סתכלה על עצמה במראה וראתה איך השמלה האדומה המיני שהיא כל כך אוהבת נהרסה לה ,
כשבטעות מישהו נתקע בה ושפך עלה כוס ויסקי ,
״את פשוט צריכה טיפה להשתחרר.״ דנה אמרה לה והתיישבה על הכיור.
״אני הכי משוחררת וזורמת שיש״ עלמה אמרה לה בעצבים וניסתה למשוך את הניירות שהיו ברצפה של השירותים ונתקעו לה בעקבים.
״ואיפה דין בכלל ?״ עלמה שאלה אותה ושלבה ידיים בכעס .
״שמעתי שהוא קיבל ריתוק,כי הוא עתיק את העבודה ״דנה אמרה לה וחיפשה בתיק שלה משהו טעים להעביר את הטעם המר שנשאר לה מהשתייה.
״כול כך מעצבן!״ עלמה אמרה ונשענה על הכיור.
״זה לא נשמע שהוא מעצבן אותך …אני חושבת שזה בגלל משהו אחר..״ דנה אמרה לה במבט ערמומי כאליו היא יודעת מה עובר עלה.
״סתם..אוליבר..״ עלמה מלמלה בקטנה
״ידעתי!..לא שוב״ דנה אמרה וחיסתה את הפנים שלה עם ידייה ועשתה כאליו היא עצובה.
״נו הוא פשוט לא עונה לי מאז שהוא נסע ואני סתם דואגת קצת״ עלמה אמרה לה והורידה את הידיים של דנה מהפנים .
״אולי הוא פשוט עסוק!״ דנה העלתה נקודה.
״אולי״ עלמה אמרה לה וניסה להסיר את הדאגות והחששות,אם רק הוא היה עונה לה לשיחות אולי היא לא הייתה דואגת כל כך.
״אז רשמית יש לך חבר?״
״האמת שאני לא יודעת מה אנחנו,עוד לא ממש דברנו על זה״
״אז אתם צריכים ,ומהר״ דנה אמרה ונעמדה במהירות על שני רגליה.
״ועכשיו חוזרים,כי החמוד על הבר עוד מחכה לי״ היא אמרה לה בחיוך ועלמה רק נגררה אחריה בחזרה לבר

כשהוא שמע את רעש העקבים שלהם יוצא מכיון השירותים ,הוא יצא מהתא .
הוא הסתכל על עלמה ועל איך שהיא מנסה לעבור בין כל האנשים .
היא עלתה לו חיוך,חיוך ערמומי.
הוא מצא אותה סוף סוף,הוא מצא אותם.
התוכנית שלו יכול להתחיל לעבוד,הוא כבר לא יכול לחכות כבר להתחיל לעבוד.
עלמה זרקה מבט אחרון לעבר השירותים ,והיא ראתה אותו מחייך,תחיוך השטוני הזה ומביט עלה. לפני שהיא הספיקה להבין מה קורה היא כבר נדחסה בין האנשים וכבר לא ראתה אותו יותר.

—-
״עומר חושב שהוא יכול לקחת בעלות, הוא משתלט פה על הכל,הוא קובע לכולם מה להגיד ומה לעשות.״ תומר הסביר לאוליבר מה קרה אתמול במריבה עם עומר ,
ובזמן שהוא ישב על כיסא ושם את ידו על התחבושות שהיו על החזה שלו וספוגות בדם ותוך כדי גם נאנח מכאב.
״אתה כל כך ילד.״ עומר אמר לו בגילגל עיניים, עומר לא ישב ,הוא עמד קרוב לאוליבר, ומאוחריו היו קבוצת החברים הקרובה שלו שזרקו מבטים כועסים לקבוצת החברים שתמכו בתומר ועמדו מאחוריו.
אוליבר רק ישב בשקט בספה מולם והקשיב
ומרקוס עמד מאחריו,
מרקוס היה עם פרצוף מודאג ,הרבה זמן שהוא לא ראה ככה את הלהקה מפולגת.
״אה זה שאני לא מוכן לקבל את זה שאתה וחוברת הנמושות שלך מחליטים פה לכולם בבית אז אתה קורה לי ילד?״ תומר אמר לו בעצבים ואוליבר יכל לראות את הכעס שלו דרך העיניים.
״ובגלל זה נענשת .״ עומר לו במבט עקוצני ,וציחקוק קלים נשמעו מחברים שלו.
״אווקי מספיק.״ אוליבר אמר לפתע וכולם התסכלו עליו,הוא הבין שאם הוא לא יעצור אותם עכשיו זה יגרר לאלימות עוד פעם.
״עומר אתה לא יכול לחלק עונשים,זה לא התפקיד שלך״ אוליבר אמר לו וניסה להוכיח אותו על מעשיו
״כנראה שכן,כי מה שהיה אמור לענש בכלל לא נמצא פה!״ עומר אמר לו בעצבים,
הוא תמיד קנאה בו ובתפקיד שלו והמעמד שלו,הוא רצה להיות תמיד אלפא במקומו,יותר נכון רצה את השושלת חזרה למשפחתו.
״עומר״ מרקוס צעק לפתע.
״מרקוס ,נמאס לי לשתוק״ הוא אמר לו בכעס וקיבל את אצבעות בכעס בצורה של אגרוף עד שבכול ידיו יצאו ורידים מרוב מאמץ.
״כולם בבית יודעים את זה,כולם מתלחששים על זה במקלחות באוכל ובכל מקום בבית״ עומר המשיך להגיד לאחר שעצר לרגע מקודם והוא ומרקוס החלפו מבטים כועסים.
״מה כולם אומרים?״ אוליבר אמר בשקט ועכשיו עומר ואוליבר החליפו מבטים קרים וכועסים.
״הבית מתפרק,הלהקה ,יש פה אנשים שחושבים שעדיף להיות בודדים ולא בלהקה״. עומר אמר לו וצעד לכיון הספה,
שאר חברי הבית רק השפלו מבט שאוליבר יסתכל עליהם וניסה לקרוא את הפנים שלהם,לראות אם דבריו נכונים.
״וכל זה כי האלפא ברח״ עומר אמר לו כשהיגע לקצה הספה ואוליבר נעמד מולו.
״לא ברחתי,אני שולט מרחוק,וגם מרקוס נמצא פה..״ אוליבר התחיל להגיד אבל עומר עצר אותו.
״ אבא שלי מתפך בקברו על איך שאתה מתנהג״ עומר אמר לו ועכשיו גם אוליבר מתחיל להתעצבן.
אבא של עומר היה האלפא לפני אוליבר,כמה שנים לפני מותו הוא הבין שקשה יותר ללהקות להתקיים בעולם המודרני עם כל הטכונולוגיה ,קשה להם לישאר רחוקים ומבודדים, העולם שבחוץ קורץ להם והם מעדיפים לחיות כמו בני אנוש רגילים.
האלפא לא מספיק חזק,וקשה איתם ,
אז הוא ביקש את העזרתם של המכשפות שגרות מאחורי ההרים ,שאחרי מותו יניחו את הדם שלו בתוך גביע כסף ארוך ואטום ,
ואותו גביע ישמש לאלפא הבא, כיצד להנהיג ואיך להתנהג ,
על הגביע היה מין כישוף שהיה שולח להם רמזים שעוזרים לאלפא לדעת פתרונות לדברים ,וגם כשהלהקה לא הייתה עושה משהו נכון,הגביא היה שולח רמזים ועונשים.
אוליבר היה נוהג להשתמש בגביע רבות לפני בתחילת דרכו ,
אבל היום הוא לא פתח כבר את הקופסא בה זה נמצא כבר המון זמן.
רק שהבעיה היחידה שהייתה ,שאבא של עומר הבין שהלהקות עומדות התפרק ואז הוא קצר מדי ,
אז הוא החליט לזרז עיניים ולהרוג את עצמו ולא לחכות למותו באופן טבעי,
מה שגרם לכך השושלת המשפחתית נעצרה והאלפא לא תעבור אצלו יותר בירושה לבנו. ,אלא כל חבר להקה אחר יכל להיות עכשיו האלפא ולפתוח שושלת חדשה.
״הוא יודע,ואם אין סימן מהגביע אז הכל בסדר״. אוליבר אמר וניסה להרגיע את הרוחות,
אבל הרוחות לא ממש נרגעו,
כי עומר מקנא הוא רוצה את השושלת בחזרה עליו,
הוא תמיד חשב שהוא מתאים להיות ולהמשיך את אביו במשימה ,אבל שאר חברי הלהקה לא חשבו ככה ומינו את אוליבר להיות האלפא החדש ,ועומר לא יכל להתנגד.
״ספרת בכלל לכולם שאתה לא משתמש בגביע?״ עומר אמר בזילזול וחברי הבית החליפו מבית המומים בינהם.
״עומר לדברים שאתה אומר יהיה השלכות קשות״ אוליבר צעק והשתיק בכך את כול הלחשושים שהתחילו בין כולם.
״אתה פחדן,ובגלל זה אתה תמיד בורח, וצריך שמרקוס יצדיק את המעשים שלך״ עומר אמר לו לבסוף והתקדם לכיון היצאה,
מרקוס רצה לצעוק לו משהו אבל אוליבר סימן לו עם היד שאין צורך.
עומר כבר יצא וטרק את הדלת אחריו.
אוליבר היה כועס מדי בשביל לדבר עם חברי הלהקה,
שפשוט עזב והלך לכיון המטבח ומרקוס צועד אחריו.
״הוא צריך לעזוב״ אוליבר לו לוחש לו בכעס בזמן שהם התקדמו לכיון המטבח, ומרקוס רק נאנח כי הוא מבין מה הולך לקרות.