נו ניים: טו מיינסטרים- פרק ראשון

ניסיתי לקום מהספסל ולא הצלחתי. לא בגלל החיבוק המוחץ שלו, אלא בגלל שהרגליים שלי כאילו סירבו לזוז.
"תישארי איתי עוד קצת", הוא אמר לי.
"אני חייבת לחזור הביתה עוד מעט, אמא שלי תהרוג אותי", עניתי לו בשקט.
ישבנו חבוקים על הספסל, באמצע הפארק החשוך, בערך עשר דקות, שנדמו כנצח.
פתאום הרגשתי את היד שלו על הגב שלי, מגששת, מחפשת. הוא הוריד את ידו והניח אותי על לחיי. הוא ניסה להסתכל לי בעיניים, אבל סובבתי את הראש.
"תסתכלי עליי", הוא אמר. "אני אוהב אותך".
סובבתי את הראש. "תסתכלי עליי", הוא חזר.
"די , תום, אתה יודע שזה לא יקרה, ואתה יודע למה".
תום השפיל את ראשו לשנייה ואז חזר להסתכל בעיני.
"אני צריכה ללכת", אמרתי לו.
"רק נשיקה קטנה. תתני לי נשיקה ואניח לך לנפשך. אפסיק להציק לך. רק תני לי לנשק אותך. נשיקה למזכרת".
נתתי לו נשיקה קטנה על הלחי, ולמרות ששנינו ידענו שלא לנשיקה כזאת הייתה כוונתו, הוא הסתפק בזאת.
קמתי. בתחילה הלכתי לאט ולאט לאט החלתי להחיש צעדיי, ובלי ששמתי לב התחלתי לרוץ ברחובות החשוכים, פשוט לרוץ ללא כיוון, ללא מטרה.
ראיתי חבורה של נערים. עגילים מכסים את אוזניהם, איפור שחור את פניהם וצבע את שערם. החבורה גיחכה לעברי תוך שעברתי אותם בריצה. בלי משים, מצאתי את עצמי עומדת בפתח ביתה של המורה ליאת, מצלצלת בפעמון.
גבר מחויך שנראה כבן 50 פתח לי את הדלת, כנראה בעלה. ביקשתי לדבר עם ליאת .
"ליאת! יש פה ילדה שמחפשת אותך! אם זה שוב מהצופים אני הורג אותך!", גיחך בחיבה.
היא הגיעה למפתן הדלת. הוא נתן לה נשיקה קטנה על שפתיה והסתלק לתוך הבית.
"אמממ.. שלום המורה ליאת, רציתי לשאול אותך בקשר לעבודה בעברית…"… התחלתי להמציא לה שאלות בנוגע לעבודה בעברית שנתנה לנו בשבוע בעבר.
רציתי למחוק את המחשבות על תום, וסתיו…
אחרי כחצי שעה של פטפטת אישרתי לה ללכת לישון ועזבתי אותה לנפשה.
המשכתי להסתובב ברחובות עד אור הבוקר.