ניצה

שלום שמי עינת טמסות משוררת שכותות כבר אחת עשרה שנים מעל דפי האינטנרט השונים עוד שהיו בחיתוליהם וכמובן הוצאתי ספר ביכורים הסיפור הזה נכתב בכתיבה יוצרת
בנסיון להביא ותו לרומן בעתיד אז הנה שני החלקים חלק ראשון
וחלק שני עינת לא ידעתי איך לקטלג את היצירה כי פעם ראשונה אני באתר אך מבטיחה
להיות פעילה גם בשירים ולא רק בסיפורים ובמתן תגובות

הסיפור של ניצה
מילים עינת טמסות

16.1.2011

זירת הרצח

בצוהרי יום שני בתאריך 31.12.2010 הגיע אל מערכת עיתון דבר
הודעה משונה ,במענה הקולי . קרנית דגן אישה מתולתלת שקרבה לשנות העשרים לחייה והחליפה את קודמתה ענתה להודעה .

מתוך ההודעה נשמע קול מפוחד של גבר במבטא כבד של חצי אמהרית
חצי עברית,שסיפר על הטיול שלו עם כלבו ,ומצא גופה .מוטלת ליד הכניסה
למלון הילטון ,קרנית לא נבהלה מההודעה ,שכן כבר למעלה מעשרים וחמש שנה ,ידעה איך לעניין את קוריה וחקרה המון תחקירים גם כמה השייכים לרצח.
לכן מתוך ניסיונה הרב שנים ,ואף זיכה אותה בפרס על התחקירים הרבים שעשתה וזה נתן לה שם ומוניטין .

ובמהלך כל השנים בעבודתה הצליחה ליצור קשרים מאוד מיוחדים ,
מחברי כנסת ,ראשי ממשלות למיניהם ,ועד לעבודות הכי זוטרים הקשורים לקהילה ,בניהם גם דן הראלי ,מפקד משטרת תחנת בנימינה .

דן שהיה באותה עת בשעת הצהריים שלו,קיבל איתורית מקרנית,ואף שיחת פלאפון ממנה וחייג אליה בשנית ,היי קרניתוש היה תמיד קורא לה בשם חיבה,
מה קורה בעיתון ,בקול מאוד עמוק וגברי .אמרה בסדר ואצלך בסדר בהפסקת צהריים,רוצה לשתות קפה, הלוואי והיה זמן ענתה לו ,רק עכשיו הגיע למערכת,
ותוך כדי שבאתי להניח את הדברים ,אני שומעת הודעה משונה על גופה .

גופה , אמר דן , כן אמרה ,איפה ,משהו בסביבות מלון הילטון ,
ידוע לך משהו ,לא מהתחנה לא התקשרו אליי אבל עכשיו אני אברר ,תוכלי להביא איתך את ההקלטה ,כן בטח אז נתראה אצלי בתחנה כן רק אודיע כאן שלא אהיה היום במערכת ואביא לך את ההודעה .אז נתראה ביי .

רגע לפני שהוציאה את הקלטת ,ניסתה שוב להקשיב לה והפעם יותר ברצינות
מכוון שאולי בפעם הראשונה,הייתה יותר מדי זמן כדי להניח את הדברים,ולהתחיל ביום עבודתה ,יום שני זה היום הכי עמוס עבורה המון כתבות
המון תחקירים,אבל ההודעה הזו שינתה אותה לפתע ,ויצר סקרנות העיתונאות שלה ,גרם לה לדחות את כל הדברים אחר כך יש לה כאן משהו חיי וממשי ביד,
היא זרקה לעורכת גילי שהיא יוצאת ושלא תחזור היום למערכת העיתון ,את הדברים שהייתה צריכה לעשות תעשה אותם כבר ממחשבה הפרטי בחדר עבודתה שבביתה .

ויצאה אל כיוון התחנה ,גם בצהריים הפקקים היו עמוסים בתנועה ,שוטרים מכוונים בודקים מכוניות שלא נראות להן חוקיות,ודווקא עכשיו שיותר מכל רצתה כבר להגיע ,אל תחנת בנימינה שנמצאת לא ממש רחוק ממערכת העיתון בה היא עובדת ,משהו כמו שעה נסיעה .

היא הפעילה את הרדיו שבקע מתוכו ,שיר ישן , שכל כך הרבה שנים לא שמעה אותו , והחזיר לה נשכחות מימי נעוריה הרחוקים ,אבל ידעה שאין לה זמן עכשיו להרהר היא חייבת לעבור את המכונית האדומה ולגשת ישירות אל התחנה .

כשנכנסה התחנה הייתה עמוסה עבריינים שישבו שם ,ממתינים להישפט
פקידות שלא הפסיקו להקליד במחשבים של התחנה מרכזניות והכל תוך כדי המולה שדי מוכרת לה ,רק מזווית אחרת של מערכת עיתון ,היא שאלה אם דן הראלי הגיע וענו לה שכן הוא מחכה לה , במשרדו .

לחיצה יד קטנה ורשמית ,אך מלאת חיבה בניהם , שברה את כל הקור שעטף את התחנה ,תמיד שהגיע אליו הייתה חשה בו,ולא פעם שאלה איך הוא יכול לעבוד במקום שכזה , ודן אמר אלא החיים .
היא הגישה לו את הקלטת והם הקשיבו יחדיו להודעה

לתוך חלל החדר שוב נשמע קולו המפוחד שאל אדם שיצא לטיול עם כלבו
ומצא גופה ליד הילטון .אתה יודע באיזה מלון מדובר ,קרנית שאלה בקולה הצרוד ,מעישון הכבד של סיגריות ,שלא פעם החליטה להפסיק לעשן
ולא יכלה.

לא ממש אבל יכול להיות שזה שייך להיטון בסוף רחוב בנימינה רק זה עולה לי בראש עכשיו ,אז מה עושים . בואי נגש למקום ונראה .הוא עשה כמה טלפונים ובקש לסגור את כל הרחוב של בנימינה עד שנמצא את הגופה שעליה קיבל הודעה לא מזמן ,וכך נעשה הדבר .

תוך כדי נסעתם רן יובלי חברו הטוב לעבודה ולמשמרות התקשר אליו,
והודיע שאכן נמצאה גופה של אישה בשנות הארבעים לחייה .
דן שאל האם ישנם ליד הגופה דברים שיוכלו לעזור לפענח את המקרה ,
לא ממש לא שידוע לי ,הכל סגור כאן ומחכה רק לך ,בסדר קרנית איתי.
טוב שהבאת אותה ,כן היא קיבלה את ההודעה .

קרנית ודן יצאו ,דן החל לבדוק את המקום וקרנית לחפש משהו שיוכל לעזור,
ואז היא גילתה תיק חום שהיה תלוי ממש מעל שיח הנוי ,דן היא קראה לו כן,
יש תיק חום הוא תלוי על השיח ,דן הניח כפפות לידיו והחל מחפש בתיק,
כל פיסת מידע שיכול לתת אור למה שאירע כאן היום .

ואכן מצא ,פלאפון עם שיחה לא מזוהה ,תעודת זהות , וכרטיס אשראי
מה זה חשב לעצמו ומצא נייר של מחברת דף חשבון ושתי שורות ,
אומרים ישנה אהבה בעולם
אך מדוע האהבה לא יכולה להיות שייכת לכולם , הוא חיפש לראות את שמה כתוב על הנייר אך לא מצא דבר רק שתי שורות אלו ,שגרמו לו צמרמורת בגופו
החסון , שנים נמצא במשטרה וכל מקרה ומקרה לוקח הוא ברצינות
אבל ברגע שזה מגיע לנושא של מערכות יחסים ,משהו בתוכו נסגר .

הוא לקח את התיק קרה לקרנית,וחזרו אל התחנה בדרך הוא נתן לקרנית
את תעודת הזהות של הנרצחת ושאל את קרנית אם היא יכולה לתחקר
עבורו ולמצוא לראות מי היא ,כן אין בעיה אני כבר יכולה להגיד לך שקוראים לה ניצה כהן , הוא פשוט לא ראה את שמה כי הדף שהיה עליו כתוב שמה כבר דהה לאורך השנים ,אבל המילה כהן והשם היו עוד איך שהוא ברורים לפענוח .

הם נפרדו לשלום ,קרנית הכנתה את מכוניתה ליד התחנה , ודן שנכנס
אליה בכדי להתחיל את יום עבודתו .
קרנית התקשרה למשרד הרווחה ובקשה לברר על אישה בשם ניצה כהן
אם הם מכירים ומה רקע משפחתה .

הם סיפרו לה בכללי שהיא גרושה ללא ילדים ,אין הרבה פרטים בתיק שלה
היא לא הרבתה לספר , או לתעד רק אמרה שהיא גרושה , כבר שלוש שנים.
שלוש שנים , גרושה , והיכן בעלה לשעבר , הרהרה לעצמה קרנית .
התקשרה לדן וסיפרה לה את כל הממצאים שברשותה .

ודן כהרגלו הודה לה ,תוך כדי הוא נכנס אל המחשב , והחל לחפש עוד מיידע ,
הוא ניסה קודם כל לעלות את ה נתונים שיש בידו מקרנית , ואת מה שהיה כתוב בתעודת הזהות ,הוא חיפש בה עוד דבר כאילו לגלות כתובת או משהו ואז נזכר באייפוד שלה ,היו שם רשימות של בני משפחתה והגרוש שלה ,וזה נתן לו כבר אור להתחיל לפעול .
הוא חיפש את השיחה האחרונה שלא הייתה מזוהה וחייג אל המספר שהופיע למולו ,שלום ענה ,כן ענה גבר מצדו האחר ,כנראה בעלה לשעבר .
אם אני מדבר שאל דן , עם רוני כהן. מי אתה אני דן הראלי
כן דן במה אני יכול לעזור ענה רוני ,אתה רוני בעלה לשעבר של ניצה כהן
כן למה קרה משהו כן .

קרה משהו לניצה ענה הקול של רוני בחרדה שהרעידה את גופו
כן קרה ,מה , תוכל להגיע אל תחנת משטרת בנימינה ,כן בטח מייד
רוני התלבש בשיא המהירות ויצא לדרך אל תחנת משטרת בנימינה ,
שכל הדרך חשב וחשש לה מה קרה לה , למה המשטרה מצלצלת בצהריי היום
אליו . הוא נכנס בהיסטריה ושאל את המרכזנית הייכן יושב דן הראלי והיא הצביעה לו שם בקצה הפינה ,דן סימן לו , רוני נכנס והתיישב מול דן ומנסה להבין מה קרה .

רוני היה חיוור הביט בתעודת זהות של ניצה שכה אהב ואפילו לקראת
סוף הנשואים שלהם שכבר ידעו שאין בהם אהבה תמיד תמכה בו,תמיד הרגיש שהיא הנפש התאומה שלו , מגיל תשעה עשרה היו ביחד ,גדלו ביחד ,דיברו על הכל רק על פרט אחד לא דיבר מעולם , על היותו עקר.הוא חש בושה לפניה .

הוא ידעה כמה היא רצתה לממש את זכותה להיות אם ולא רק רעיה
הרהר לעצמו,ודן לא הפריע לו לכמה רגעים להרהר ולעקל את הגזרה
שנפל עליו ,יש לך מוסג למה זה קרה לה ,קטע דן את הרהוריו .
רוני התקשה לענות לו ,היה מבולבל הכל רצץ לו פתאום כל החיים שהיה איתה,
ידע כי יש לה גם מצבי רוח משונים ,בכל פעם שדיברו ע ל אותו נושא מסוים ,
והוא היה קם והולך עוזב אותה לנפשה אני עדיין מחכה לתשובה אמר דן , אין לי מוסג , אני יודע שזה לא קל לך אמר דן אבל אני חייב לדעת עוד פרטים על ניצה תוכל לספר לי .

חודשים לפניי

רו ני הביט בניצה,שבדיוק חתכה לארוחת ערב סלט , והרהר לעצמו
כמה אהב אותה,אבל הוא כבר לא יכול להמשיך עם השקר הזה ,עם תחושת הבושה הזו שהוא עקר, הוא חייב לשים קיץ לנשואים האלה מגיע לה יותר.

מגיעה לה שתממש את הזכות להיות אם ורעיה הרבה יותר מאושרת ,מהאושר שהוא מעניק לה,מגיל תשעה עשרה נתן לה את חייו , הגיע הזמן לשחרר אותה.עכשיו בגיל ארבעים ושמונה ,רוצה לנסות אף הוא את החופש לעשות
מה שתמיד אהב .ניצה הביטה בו וידעה שמשהו אינו קשורה אצלו כבר כמה ימים הוא ככה שקט מסתגר ,הולך לעבודה בנגרות,וחוזר עייף בשעות המאוחרות של הלילה .

מה יושב לך בלב דיברה אל ליבו , כלום ,אל תתחיל עם זה שוב אמרה,
אני יודעת שעובר עלייך משהו ,אני מכירה אותך יותר מדי טוב .
אנו צריכים לדבר ענה בקול חצי חנוק , אז נדבר היא הניחה את הסלט
על אמצא השולחן שעליו הייתה מונחת מפה ורודה ורוקמה מעשה ידיה,
תמיד אהבה לרקום ולהתעסק באומנות על כל סוגיה .
ניצה , את יודעת שאת אהבת חיי נכון ,אמר לה בקול חצי מגמגם שלא אופייני לו , כן אני יודעת ענתה וגם אתה, לכן אני רוצה שיהיה לך טוב יותר מאשר אני.
למה אתה מתכוון רוני , אני רוצה שנתרגש .

ניצה הביטה ברוני , כאילו ראתה אותו לראשונה , כאילו לא הבינה אם זה רוני שאהבה כל חייה , או רוני שהתחלף באחר , מה פתאום להתרגש שאלה,
רוני לא יכל להשיב לה לקח את המעיל ויצא לדרכו חכה אמרה לו ,למה תמיד שאנו רוצים לדבר במהלך כל הנשואים הללו אתה קם והולך למה , רוני רק הביט בשתיקה ויצא אל הרחוב .

רוח של חורף רבצה בפניו וזה לא הפריע לו כלל , וגם לא השקט של השעה המאוחרת , אהב את הרגעים הללו , אהב את המרחק הזה להרהר , במה הוא טועה בכל חייו , ולמה לא יכול לספר לה , שכל השנים שבקשה ממנו ילדים ,
לא יכל להעניק לה , למרות שרצה לתת לה אותם מתוך אהבה שלמה אבל לא יכל .

דבר רדף דבר , עד שכבר הפסיקה לשאול אותו וזה רווח לו , אבל ראה בעיניה את העצב , ראה שהוא לא בסדר שהוא לא מעניק לה מה שבאמת היא רוצה.
פחד שאולי לא תבין אותו ,אולי לא תבין למה עשה את זה . הרי מגיל עשרים ידע שלא יוכל להביא יותר לעולם ילדים .

אבל רצה לממש את הזכות שלו לאהבה למרות הבעיה ,וניצה קיבלה אותו
על הטוב והרע שבו , והנה הרע שוב רובץ לו בנשמה ,שוב חש כמשקר ,
כמו אחד שבוגד ולא אומר דבר , ושובר מעט האימון השלם במערכת יחסים.
אבל הוא אוהב אותה , ולא יכול להישאר לצידה, רואה מה היא עושה בשבילו
לאומת המעט שהוא עושה בשבילה .

ניצה ישבה בסלון חיכתה לרוני , מהרהרת אף היא בריב המרגיז שחוזר על עצמו אבל על דבר אחד הסכימה עם רוני , שבזמן האחרון האהבה מתה בניהם,הם לא מצלחים לתקשר בשום דבר, תמיד יש ויכוחים תמיד יש טריקות דלתות תמיד יש רעש שבסופה שתיקה מ כבידה ומאיימת היא הבינה שאין מה לעשות עם העניין , וכשיבוא תשלים איתו את הדברים ותשחררו בכאב .

רוני חזר , את ערה כן חיכיתי לך ענתה
אנו חייבים להיות דבקים במה שאמרתי אני יודעת אמרה אם זה מה שאתה רוצה אני מכבדת את החלטתך .
הוא נשק לה הוריד את המעיל ונרדם .
הימים חלפו והגיעה ה שעה , הם התייצבו בבית המשפט ושם בעצם חתם לראשונה על הגט ,והבטיח לה שהוא נותן לה את הבית הוא זה שעוזב
לה מגיע שיישאר מה שיש לה , ואכן אחרי יומיים הוא עזב .

הי מים והשבועות חלפו , וניצה כבר השלימה עם הפרידה שלה מרוני ,אהוב נעוריה , והתחילה היא פרק חדש בחיים ללא אהבה.היא עבדה בחנות לעיצוב בגדים בערבים יצאה לבלות ,הייתה מאוד תוססת למרות שהיו לה מעט מאוד חברים וחברות , יותר אהבה להיות קשורה לבני משפחתה ,גם אחרי הפרידה מרוני , הם לרגע אחד לא עזבוה .עודדו את רוחה והיא חזרה לעצמה .

בצוהרי יום שני בתאריך 31.12.2010 הייתה אמורה ניצה להתחיל להיות
מנהלת החנות שבה עיצבה את הבגדים,לא הייתה מאושרת ממנה .
החנות הזו הייתה בשבילה כל עולמה ,וכן הרגישו הקליינטים שאהבו לקנות את בגדיה ,באותו יום ניסתה לקום מן המיטה ולא הבינה מה זה מצב הרוח הקודר שנפל עליה , היא הרגישה שהיא לא יכולה לסחוב את עצמה את העצב ואת כל מה שעברה כל שלוש השנים הללו ללא רוני שהיה אהוב נעוריה ואהוב חייה,
השאיר אותה ככה לבדה ,להתמודד עם כאב הפרידה,וזה פתאום העיק עליה
ולא נתן לה מנוחה היא קמה ,רחצה פנים לבשה מעיל ויצאה לרחוב,היא חלפה ליד חנות תינוקות והלב שבה נקרע , היא נזכרה בבת אחת בכל השיחות שניסתה כל השנים ,להרות לרוני להפוך אותו לאבא וזה לא הצליח ,ועכשיו הרגישה כאילו איחרה את הרכבת שהיא כבר מבוגרת ,שלא הצליחה לממש לא רק את האהבה עד תום,אלא גם את ההורות שבה .

היא חלפה על פני מלון הילטון,נכנסה לאחת הפינות שלו ובלעה את הכדורים שהכניסה לתיק בעוד מועד ,לא לפני שכתבה את שתי השורות
אומרים ישנה אהבה בעולם
אך למה האהבה לא טובה לכולם …

דן הביט ברוני ,עדיין מחכה לתשובה שלו שיספר לו,ורוני פתח לראשונה
את כל מה שישב בליבו ,הוא סיפר על העקרות שלו שהתייבש לספר לה,
הוא סיפר איך הרגיש וחיי עם זה והיא הבינה אותו ונשארה למרות הכל כי לא ידעה באמת למה הם לא יכלו כל השנים הללו להביא ילדים,היא גם לא הציקה לו בלעשות בדיקות או לנסות ללכת לפטור את הבעיה ,האמינה כי זה יבוא עוד בדרך הטבע , אבל היא לא ידעה שזה מה שיגרום למותה . הוא בכה שוב בחדרו של דן ,ודן השלים את הסיפור והתמונה התבהרה לו ,ושאל אותו אם הוא מוכן שיהיה נתיחה לגופה,ורוני הסכים הוא שאל מה יהיה איתו האם ייעצר,
דן אמר לו שלא ,שהוא סוגר את התיק מחוסר ראיות .רוני נשם לרווחה יצא סהרורי ,אל חייו האחרים ,אך דמם עד כאב שאיבד את ניצה אהובתו הראשונה.

למחרת קברו את ניצה, מחוץ אל הגדר ,הייתה הלוויה מאוד מאופקת ושקטה ,
כל קרובי המשפחה והמשפחה ורוני ליוו אותה בדרכה האחרונה .
בדואר ביום מחרת הלוויה קיבל רוני תשובות מה קרה לניצה ,ניצה התאבדה
מצאו בגופה כמות גדולה של כדורים ולכן לא היה על גופתה סימני אלימות .

הסיפור של ניצה המשך

ביום המחרת,רוני בחדר עבודתו , לאחר שהלילה נגמר,ובקושי הצליח לעצום עיניו אולי שלוש שעות בלבד, כי המחשבות העיקו עליו ,עדיין לא הצליח להבין את המלך של ניצה, נכון שהיה לה בשנים האחרונות איתו תחושה של עצב בעיניה היפות,אבל מעולם לא שיער לעצמו ,
שהיא תתאבד ,מבלי לנסות אפילו לממש את חלומה .כי הוא לא יכל להעניק לו אותה .

הוא החזיק במעטפה הקרה והחומה ,עם חותמות של משטרת בנימינה ,והרגיש בידיו ,איך עומדת להתבהר לו התמונה ,ואז נזכר באסנת ,אותה הכיר קצת אחרי שהתגרש מניצה, שעבר ליד מכון כושר,וראה אותה כל כך חיה כל כך תוססת ופניה עדינות העצימו,
את פעימות ליבו ,שכבר ידע שמעכשיו ,הוא מתחיל פרק ב בחייו,
וידע שבאסנת הפרק הזה יהיה יותר מאושר .המבטים נזכר הצטלבו מייד ושניהם כבר החלו להיפגש ,לשוחח ומצאו עד מהרה שפה משותפת ,שפה שתוכל להבעיר בליבו אהבה חדשה ,למרות בעיית העקרות אותה גם לאסנת לא חשף.

והנה כבר שלוש שנים,מיום גירושו ,הרגיש המועקה רובצת שוב בליבו ,חש הוא אשמה על שתי הנשים שבחייו,על ניצה שלא הייתה מספיק חזקה וכך החליטה בפרידה אכזרית להיפרד ממנו ומהעולם,
ואסנת אהבתו מזה שלוש שנים,שגם היא לא פעם שאלה ולא ענה לה,אלא לא במקרה של ניצה שהיה קם ועוזב,הוא פשוט ישב לידה ,והביט בה בשתיקה .עד שאסנת שינתה נושא כי היא מאוד אהבה אותו והבינה לליבו לכן נשאר גם בלי לומר דברים .

מאתמול בערב,שהביט בה ככה מן הצד,וראה מה היא עושה בשבילו
וכמה אהבה שלה אליו גדולה, גמלה בו ההחלטה לפתוח את הפצע הזה,שהיה בשבילו מגיל תשע עשרה שעשה את הבדיקה היחידה בחייו,בנושא זה של להבאת ילדים לעולם כי הוא מאוד אהב ילדים,והיה מוכן להיות מגיל צעיר אבא.היא חייבת לדעת הכל ,

הוא הרים ראשו מן המעטפה החומה,והביט בחלון המסורג ,אל עבר הרחוב והחנייה של ביתה של אסנת,בית גדול שלושה חדרים גינה מטופחת תמיד וכלבה הקטן חומי,שזה התחבב עליו תמיד,כי תמיד רצה כלב בחייו ,ולא ניתנה לו האפשרות כי אימו פחדה מכלבים בגלל היותה נצולת שואה ממחנה אוושויץ , הוא ניזכר איך היא הייתה מספרת וחוזרת על ההפרדה מאימה ואחיה ,לכן כל כך היה קשור אליה ,והבין אותה.

כשהגיע לגיל,שבו נפגש עם ניצה כה רצה להביא לה נכדים
כשראה שמשהו לא אצלו, הלך להיבדק פעם אחת הספיקה לו,
להבין לאן מנשבת אצלו הרוח ,רק על אימו ועל ניצה בת זוגתו ,
שכה אהב כאב,המעטפה שבה מונחת תשובה לנתיחת גופת גרושתו
העיקה עליו, והעכירה עוד יותר את מצב רוחו, הוא פתח אותה,שלושה דפים מודפסים,הונחו לפניו ,ופתקה של עיתונאית
חוקרת בשם ,קרנית דגן .

הוא הכיר את קרנית,לפי הכתבות התחקירים שלה מעל גבי מסך הטלוויזה,רק לא הבין מה היא רוצה ממנו ,הוא חייג אליה,וקבעו פגישה לערב,בכדי שלקרנית יש מה לשאול .
באותו יום קרנית,התקשרה אל דן הראלי,ואמרה לו למרות שהייתה
נתיחת הגופה של ניצה ,והיא הובאה לקבורה, אני חושבת שאני יודעת גם מה הייתה הסיבה,גם אני אמר דן ,באותו יום של מציאת הגופה רוני הודה על הכל שהוא עקר,ואני רוצה לשאול אותו,איך זה שהוא לא סיפר לה מעולם ,את זה תצטרכי לשאול אותו קרנית,מבחינתו התיק סגור אין הרבה הוכחות ,אני יכולה ענתה,כן החזיר לה בתשובה טוב תודה דן .

לאחר שיחתו עם קרנית , מבטו נפגש במבטה של אסנת,
מי זו קרנית,עיתונאית חוקרת ,היא מבקשת שניפגש היום בערב לשיחה.כנראה על כל האירוע ומה שקרה,אתה יודע אתה לא חייב לספר הכל,אני יודע אבל לפני השיחה אני חייב לספר לך,די כבר לא יכול להחזיק את זה יותר מדי זמן בתוכי ,זה חייב לפרוץ החוצה .

אני מקשיבה ענתה,רוני לגם מהקפה שהביאה לו, כל חיי רציתי להיות אבא מגיל צעיר,מי שפגשתי בניצה,רציתי ילדים כי רציתי גם לנצח,את מה שלא רצו שיהיה לאימי הגרמנים ,לאחר תקופה ממושכת עוד לפני נישואיי לניצה, ראיתי שאיני יכול ולא הבנתי למה,הלכתי לעשות בדיקה אחת ,שהנחיתה עליה את המכה שהספיקה לי לכל החיים,
עקר.מבחינתי זו מן תחושה של בושה,לכן כל הזמן שהגענו אל עניין הילדים אני ברחתי,אפילו בעיני אימי לא יכולתי להביט,כי ראיתי מה היא סבלה ,ואיך הסיוטים היו עוטפים אותה בלילות .

אפילו שנפרדתי מניצה ,לא אמרתי למה ,אמרתי פשוט שכבר אי אפשר לחיות ביחד ,שבמקום שאין כבר הבנה או אהבה,עדיף להיפרד מאשר לסבול .אסנת אחזה בידו , נגבה בידיה דמעתו שזלגה,ואמרה לו שמה שלא יהיה היא נשארת איתו ,שהיא אוהבת אותו ,אבל לא תוכלי להביא ילדים ,אפשר לאמץ שמעת על המוסג הזה אימוץ,אבל אתה אהבת חיי אמרה ,רוני נאנח בהקלה .

הוא הביט בה במבט שאמר הכל,והבטיח לה שאותה לעולם אבל לעולם הוא לא יעזוב,ואם יש קושי הוא ידבר איתה לא יסגור הכל בפנים,ואסנת חיבקה אותו , ולחשה שיש עוד אנשים שרוצים לנחמך,
בסדר ,השעות חלפו ורוני החליט סופית,הוא לא ייפגש עם קרנית,
אפילו לא יתקשר אליה להגיד לה שהוא לא בא ,הרגיש שפרק אחד בחייו הסתיים בעצב,אבל אולי הפרק החדש שבחייו אם אסנת,יביא לו אושר ללב ,אושר שחיכה כל כך הרבה זמן .והוא בשבילה מוכן אפילו לאמץ .

באותה העת ישבה קרנית והמתינה לרוני ,כשראתה שכבר מאוחר ,
הבינה שרוני שינה דעתו,שהוא כבר לא יספר לה לעולם,למה לא אמר לניצה שהוא עקר,היא אספה את החפצים וידעה,שעליה להמשיך הלאה אל הכתבה הבאה,כי רק סיפורים כאלה ,הם שנותנים לה כוחות ,לדבוק באהבתה למקצוע העיתונות ,
שלפעמים לא צריך לחשוף את כל האמת על פרשה זו או אחרת .

ניצה
מילים עינת טמסות

27.1.2011

השעה הייתה תשעה בבוקר יום שני,אותו יום ניצה הייתה בחופשה,מלעצב חלונות ראווה ,
ה יא קבעה עם חברתה הטובה דפנה,לצאת לשתות כוס קפה ביחד,רצתה היא לצאת קצת משגרת עבודה העמוסה,עבודה שלקחה על עצמה ,מאז שנפרדה מרוני,בתחילה לא רצתה להתעטף בזיכרונות,כי היו כואבים מדי עשרים שנה נתנה מחייה לרוני,ורוני לה,עד לפני שלוש שנים.

שרוני בא ואמר לה כי הוא רוצה להתגרש,שאהבתם כבר מיצתה את עצמה ,שהיא צריכה,לממש את החלומות שלה בהורות ,כמו שהיא תמיד רצתה וחלמה ,אך זה כנראה כבר לא יקרה איתו .
היא זוכרת את המבט המופתע ששלחה בו,כאילו מאיפה הביא את זה,מאיפה הוא בדיוק יודע מה היא רוצה ,נכון שהייתה תקופה שהייתה חולפת מול חלונות ראווה ,וכהמתה להיות אמא גבר,אבל תמיד האמינה שזה יבוא בדרך הטבע,כמו שיצר אותם אלוהים,ועכשיו הפרידה הפתאומית הזו,
אחרי כל כך הרבה ימי שתיקה שהוא סגר על עצמו ובריכה אל הרחובות עם אופניו .

ככה הרהרה לה באותו בוקר,הבקרים תמיד היו קשים לה ,לקום לאסוף את הלילה להשאירו מאחור,לתת לאור היום לחדור לחייה,ולנסות לחייך לכולם,למרות שבתוך תוכה משהו כבר נשבר,אחרי גירושיה מרוני היא מחרה את הבית,לא יכלה להביט בפינות הקטנות ,אשר היו מזכרים לה ימים שלמים של שיחות צחוקים ,תמונות הווי מהחתונה חברים מכרים ,ברגע שהתגרשו חלק מזה כבר לא היה ,השער שלהם היה מרבית הזמן סגור או נפתח כשהם היו יוצאים לדרכם לעבודה,רק חברה אחת טובה ויחידה הייתה לה דפנה .

איתה אהבה לצאת לבלות לשוחח לשכוח קצת מתלאות היום,וכן גם מ מהויכוחים הכעוסים,
שהיו מנת חלקה וחלקו של רוני ,בשנים אחרונות .
כמה שאהבה אותו, חילקה איתו כל דבר ודבר בחיי היום יום, מחשבות רגשות תחושות,היה נדמה לה כי נשמתה היא נשמתו ,ונשמתו נשמתה .
כה מחוברים היו הם,אבל דבר אחד תמיד העיב על המערכת היחסים בניהם ,דבר שלא הצליחה להבין כל השנים,כשנוגעים בנושא ילדים ,הוא נעלם ,מתרחק,מסתלק מהמקום,
כאילו דבריה היו כמן קללה שצריך להתרחק ממנה .

לא הצליחה להבין את חוסר הסל בנות שלו, את המבטים הקרים,שכבר שכחו שישנה אהבה בעולם וקוראים לה ניצה כהן ,היא ניצבת מולו .כשראתה שזה ככה החליטה סופית ,עדיף לגמור מאשר ככה לחיות בכאבים ,שניהם אנשים מבוגרים,שניהם מבינים שהם חיים תקופה מאוד ארוכה על פרשת דרכים ,אפילו השנים שהם חיו ביחד ,לא הצליחה לגבור על הכעוס הלא מובן של רוני .

והיום היא רצתה קצת לצאת ,לשכוח דברים ודפנה הסכימה,תמיד האיצה בה נו זה הזמן להתחיל פרק ב בחיים,רוני הלך ,את לא צריכה לסבול יותר ,החיים בגילנו לא קלים להיות לבד,והיא תמיד ענתה לה לא עכשיו זה לא הזמן המתאים,אז מתי כן שאלה .
אני מבטיחה לך שכבר רוני יש לו משהי ,כשהיא אמרה משהי ניצה חשה צביטה בלב,היא מחכה במהירות את הדמעה ,כדי שדפנה לא תראה שהיא זלגה על לחייה ,אמרה לה חכי כאן טוב,אתלבש ונצא אין בעיה אמרה דפנה בקול תוסס שהיא כה אהבה לשמוע ,זה מה שבעצם חיבר בניהם מהרגע הראשון, ניצה הטיפה שברירית אל מול דפנה מלאת החיים,
שגומעת בעיניה כמו ילדה קטנה כל דבר שנגלה אליה ,באהבה,ואילו היא תמיד מהססת ,
מחושבת .אך הפעם הרגישה שדפנה הכאיבה לה,אולי רצתה להגיד לה במילים שלה,תעוררי
החיים בחוץ ממשיכים,ואת נסגרת נשארת להביט בזיכרונות .
אם דפנה הייתה חייה כמוה ,מגיל תשעה עשרה עם אדם אחד,הייתה מדברת אחרת ,
דפנה מעולם לא החזיקה מערכת יחסים רצינית בחייה, היא הייתה אומרת בשבילה זה
אהבה זה כמו ארוחה טובה ,כשהיא נגמרת ,מתחילה ארוחה אחרת ,או כמו שמש ,
ששוקעת וכל מה שנשאר ממנה לאחר היום פיסת ליל מואר של ירח וכוכבים .
התיישבה מול המראה והחלה ,לנגב דמעותיה ,התאפרה קלות ונאנחה ,אבל היא לא כמוה,
היא אחרת ,כל דבר היא זוכרת,שומרת ,למטה כבר קראה לה דפנה את באה,כן ענתה ,
לקחה את התיק וירדה אל המטבח ,את בסדר שאלה דפנה,כן ענתה ושניהם יצאו לכיוון
מכוניתה של דפנה ,מרצדת אפורה חנתה כמה רחובות מביתה של ניצה .

הם הגיעו אל הטיילת ,והסתובבו לאורך חלונות הראווה ,ולפתע דפנה נעצרת,בתחילה חשבה שהיא חולמת או שהיא הוזה,אבל בליבה ידעה ,זה רוני,הוא כבר התחיל חיים חדשים,
האם לספר לניצה,שעמדה במרחק מה ממנה והתבוננה על החצאית המיני שהייתה מוצגת בחנות משביר לצרכן,או לתת להם לחלוף מול פניהם,למה להכאיב לה ,שעדיין הכל כואב בתוכה ,אפילו שזו רק השנה הראשונה לגרושים הרהרה לעצמה דפנה,איזה חוסר צדק,
וזה הבטיח לאהוב אותה לכל החיים ,רק מילים ומשפטים שאין להם בסיס אמיתי להישאר,
לתמיד ושאין אביר על סוס לבן כמו באגדות שגדלנו עליהן ,היא ראתה את ניצה מתקרבת אליה,על מה את חושבת דפנה ,אה על כלום אמרה,אז למה את נראת כאילו ראית רוח רפאים,לא ממש לא פשוט חשבתי שראיתי משהו שאני מכירה מעברי אבל זה לא היה הוא,
נמשיך כן .

הן הסתובבו עוד כשעה,אז שמה שדפנה חשבה שזה לא יקרה קרה,ניצה הביטה ובמרחק לא רחוק ממנה,עמדו רוני ואישה שלא הכירה,חבוקה בזרועותיו ,היא עמדה כעשר דקות,מתבוננת מהם,דפנה הרגישה,וניסתה לשכנע אותה ,להמשיך הלאה,שזה הרגע,וזו ההוכחה שרוני המשיך בחייו,וככה היא צריכה לעשות ,ניצה שתקה,רק הסתגרה בתוכה יותר ויותר,עוד לא שנה שנפרדו ,וליבו כבר התקרר אליה, ונתפס בלב אחר . באישה יותר צעירה ממנה,כאילו ניסה להתריס כלפיה,שעליה להמשיך האלה ,שהאהבה בניהם נ גמרה סופית .

הן חזרו אל המכונית,וכל הדרך ניצה שתקה, ברקע נשמע שירו של שלמה ארצי אף פעם לא תדעי ,האומנם ,האומנם לעולם לא תדע למה היחסים שלהם עלו על סרטון ,למה הוא לא רצה לממש איתה את הזכות להיות אב,ודפנה כל הזמן ניסתה לעודד אותה,אך דבריה הפעם נשמעו לניצה באוזן אחת ,ויצאו מהאוזן האחרת ,היא שקעה שוב עוד יותר חזק בזיכרונות ,ובכאב של השנה האחרונה ,כאילו זה לא אותו רוני שהכירה ואהבה,זה רוני אחר ,רוני שרוצה כנראה להכיר דברים אחרים ,אך לא איתה ,אלא עם משהי אחרת צעירה יותר ,היא בקשה מדפנה שתעצור לה כאן ,היא רוצה להיות לבדה.

השמש עוד הכתה בכל כוחה ,על אף שרק עכשיו התחיל הקיץ ,היא הסתובבה לבדה ברחובות בנימינה ,היכן שנמצאת חנות הבגדים אשר לה עצבה חלונות ראווה,והביטה במקרה ,על חנות בגדי תינוקות,והכל חזר אליה בהבזקים מאוד חזקים ,היא הרגישה שכבר די אינה יכולה עוד ,הכל כבד עליה ,למרות הפצרות חברתה ,והוריה ,שאמרו שהיא חייבת להמשיך הלאה,אבל היא לא יכולה,איך תמשיך ,כל חייה נתנה רק לאדם אחד,וזה לא רצה בזה באמת ,כי אם רצה היה נשאר ,לא קם ולא עוזב ככה בבת אחת,והולך אל זרועות אחרת,היא מצאה בתיקה ,את הכדורים אותם כדורים,שהיו מונחים בתיקה ,כאילו חיכו לה ,לרגע הזה שרק תשקע בעצב בצער העזיבה ,היא נכנסה אל אחד החניות ,לגמה אותם ויצאה, הרגישה שכל העולם מסתחרר סביבה,הרגישה שהיא אינה יכולה ללכת ,היא נעצרה

ליד מלון הילטון ,התיישבה ,ותוך זמן קצר שקעה בשנה ,שממנה לא שווה לחיים,באותה העט
עבר בחור עם כלבו ,שלפתע הרגיש בניצה שישבה ליד הספסל ללא רוח חיים ,התקשר מיד,אל עיתון דבר ,והודיע כי מצא גופה ליד מלון הילטון בנימינה ,ולהודעה הזו ענתה קרנית
דגן,שהודיעה לדן הראלי מפקד מחוז בנימינה ,על המקרה ,שבוע כבר חלף,ורוני המשיך בחייו,דפנה שבורה,על שלא עשתה מספיק להציל את חברתה הטובה ,ודף אחד משובץ החזיק בידו רוני , אומרים ישנה אהבה בעולם אך למה אהבה לא טובה לכולם?קרא את המשפט שניצה כתבה, וזה חתך את ליבו, הרגיש אשמה,הרגיש שבגללו הכל קרה,
אך את הנעשה אין להשיב ,ניצה איננה ,וליבו כבר דבק בפרק חדש בחייו ,אך רצה עדיין לשמר את זכרה, לכן חזר אל דירתה,כאילו ניסה להיפרד מדמותה מריחה ,מאהבתה שהייתה כל כך אמיתית וכנה,לאומת אהבתו שהייתה חצויה לשניים,שלא יכל להשלימה,
לא כמו שבפרק ב בחייו ,הוא סגר את הדלת יצא אל הרחוב,והשאיר כל הכאב והצער,עם כל האהבה שדפנה אמרה לו,שלא הפסיקה לאהוב אותו ולו לרגע אחד ,תמיד האמינה שיחזור,
אך עכשיו זה מאוחר מדי,הכל הפך לזיכרון,זיכרון שיהיה חקוק לעד בליבו של רוני ודפנה חברתה הטובה ביותר .שהבינו שמותה של ניצה ,נוצר מתחושה של ענשה ,בעיקר כלפי רוני,שלא ראה אותה כמו שהיא רצתה,ודפנה,שכה אהבה אותה ,לא עשתה מספיק להצילה.

אשמח לקבל תגובות בונות וכנות עינת טמסות