נסיכה בהכחשה- פרק 2 (נסטה סוס ואני)
'מחכה ח.ה.ט.ח (חברה הכי טובה חדשה)♥♥♥' ?!
הרגשתי זיעה קרה נאגרת על מצחי, ואת דמי רותח תחת עורי.
'אם זה מה שאני חושבת שזה, להתראות בת'אני' כתבתי במהירות, מחקתי אותה מהסקייפ וטרקתי את הלפטופ בחוזקה.
"תירגעי מטומטמת אני מנסה לדבר עם חברות" הצג של ליזל נשמע מהמכשיר החדש הזה שאבא קנה, שעוד לא יצא לחנויות. (זה כמו ווקי טוקי רק עם מצלמה שיש כזה לכל אחד בחדר איפשהו ונגיד שליזל אמרה לה את זה היא הפעילה מצלמה אז ראו אותה בשחור לבן כזה כמו הדברים האלה באוויר ושמעו אותה מדברת XD אני ילדה מיוחדת~ הערת הכותבת)
"תסתמי כלבה" עניתי לה והוצאתי את הבטריות מהמכשיר.
זרקתי את עצמי על המיטה בחוזקה. החיים שלי הם חתיכת זבל אחד גדול.
אז יש לי שישה חדרים?! אזמה?! אז אני גרה בארמון?! אזמה?! אז יש לי בריכה ומגרש משחקים וספא וקניון בתוך הבית ?! אזמה?!
מה זה שווה אם אין לי חברה טובה שאני יכולה לספר לה מה עובר עליי? מה זה שווה אם אני הולכת לבית ספר לעשירים וכולם שמה נפוחים ומסתכלים רק על המעמד שלך?
התחלתי לבכות. נכנסתי במהירות למעלית ויצאתי לחצר, שבקומה ק', קרקע.
רצתי אל תוך האגם ה"מלכותי" מקפלת את החצאית למעלה וטובלת את רגליי. יש המון חיות בגן, ובבית בכלל, כלומר, כאלה שאפשר לגדל. שהייתי קצת יותר קטנה, הייתי משחקת כאילו אני מדברת עם החיות, וכאילו הם מבינים אותי. באמת הרגשתי ככה.
סנאי קטן הציץ מהחור של העץ. או, אני טובה עם חיות.
לא עבר זמן רב, והסנאי התקרב אליי. לקחתי כמה אגוזים. שהיו מפוזרים על הרצפה והנחתי על ידי.
"בוא סנאי קטן.." מלמלתי והוא התקרב. הוא לקח את שלושת האגוזים וממש "התיישב" על ידי.
"אתה יודע סנאי קטנטן, נראה לי שאתה החבר היחידי שלי כרגע" מלמלתי לאחר שהוא התיישב על ברכי. הרגשתי ממש מטומטמת, אבל כאילו זה משנה. "צריך למצוא לך שם סנאי קטן" הוספתי. עד כמה זה עצוב שהבן אדם הכי קרוב אליי כרגע הוא הסנאי הזה?
"אסי!" קראה אליי נסטה בקול המתוק שלה, השמלה שלה מתנפנפת מאחוריה.
היא קפצה והתיישבה לידי, מה שמפתיע, הסנאי בכלל לא נבהל וברח.
"איזה חמוד!" קראה "איך קוראים לו?" שאלה והסתכלה על זנבו.
"אין לו שם. את יכולה לבחור" חייכתי.
"אני אקרא לו סוס" אמרה נסטה וחייכה.
חייכתי אליה בחזרה. אהמ, לא.
"אולי שם אחר?" חייכתי אליה."סיסי יכול להיות שם של סנאי"
"בובספוג!" קראה נסטה.
"לא נסטה אני לא אקרא לסנאי שלנו בובספוג!" נסיתי לבלוע את צחקוקי.
"אז קוראים לו סוס וזהו" היא סכמה את העיניין ולטפה את סוס.
וככה ישבנו אני נסטה וסוס, רגלינו טבולות באגם המשקף את בעבועתינו.
אפשר להגיד שהמצב רוח שלי השתפר(: בהחלט(:
תגובות (4)
וואו מושלם ואני מאוהבת בתמונה שלך!
תמשיכיי מהר!
♥♥♥לין
-קוראת חדשה-
תמשיכיייי
אהבתי
לין? תודה רבה♥ גם אני מאוהבת בה(:
שיר?(_love_)? תמשיכי את פרק 23 ואז אני אחשוב עלייך.
שנינוש? טנקס