נסיכים ומלאכים

בוקר.יום שטוף שמש.דמיאן,הנסיך הצעיר שהוריו כבר החלו לחפש לו כלות בכדיי שייתחתן שוטט לו בעיר הגדולה.כשהוא מחפש מתנת יום הולדת לאימו.כשלפתע מבלי ששם לב הוא נתקל בבחורה עם סל תפוחים אדומים יפייפיים.
"סליחה גבירתי,"אמר כשהוא אוסף את התפוחים שנפלו מהריצפה.נקה אותם,ומחזירם לסל.
"זה בסדר.."חייכה אליו.
כשהוא אוחז בידו את התפוח האחרון,ומביט בה.היא הייתה כל כך יפה.לבושה בשמלה סגלגלה ומפל של תלתלים אדמוניים כיסה את כתפה הימנית.עיניה הירוקות הביטו בו.
ליבו רעד בתוכו.
"תודה בעד עזרתך.."חייכה,כשהוא נושק לה על גב היד כג'נטלמן.
"לעונג הוא לי.."אמר.
",מי אתה?"שאלה,בהתעניינות.
"דמיאן.הנסיך דמיאן.."חייך אליה,מנסה להרשים אותה.."ומי את,גבירתי?"
"קת'רין."חייכה,חיוך משולהב.
כשבערב,לאחר ששב ממסעותיו ברחבי העמק הירוק,ישב בחדרו חושב על הנערה שפגש בשוק.
"דמיאן .."נשמע קול מוכר.
"שלום לך.."הבחין בחברו,סורין.
"מדוע אתה שקט היום?"שאל סורין.
"לגלות לך סוד?"שאל דמיאן.
"אשמח לשמוע."חייך סורין.
"אני חושב שאני מאוהב."אמר.
"מאוהב?..מאוהב במי?"שאל סורין,מנסה להבין במי מדובר.
"פגשתי נערה יפייפיה בשוק.."סיפר לו חברו
"איך אתה יודע שאתה מאוהב בה?" שאל סורין,"רק פגשת בה."
"אני לא יכול להפסיק לחשוב עלייה.כל פעם שאני חושב עלייה,הלב שלי מתחיל לפעום חזק."קרא דמיאן.
כשלאחר השיחה הזו,שכב הנסיך במיטתו.כשהוא חושב על הנערה.
קולה המתוק הידהד בראשו כקול פעמונים.מאז אותו יום,הוא ראה אותה כל יום כשעבר בשוק.
היא עברה שם כבדרך קבע,כל יום לבושה בשמלה אחרת.חוץ מאת שמה,הוא לא ידע עלייה דבר.
לא היה לו אומץ.לגשת ולדבר איתה.הוא כתב לה פתק קטן עם שיר מתקתק וביקש מחברו להעביר לה.
"מי אתה?"שאלה אותו..
"אני חברו של הנסיך דמיאן.הוא ביקש שאעביר לך את הפתק."נתן לה את הפתק.
הנערה קראה את הפתק וחיוך מתוק עלה על פניה.
"תגיד לו,"אמרה,"שאהבתי את השיר שכתב לי."
סורין כל כך שמח לעזור לחברו הטוב.בכלל,עבור מלאך קירוב לבבות הוא מצווה.