נעלמת

העולם נראה אחרת כשאין לך בית. כשאין את העמוד הקבוע הזה בחיים , מקום לחזור אליו תמיד. ישבתי לי על ספסל בפארק ובהיתי בזרם של זרים חוצה את הרחוב. כולם ממהרים כולם לבושים בקפידה וכולם נגעלים ממני. הנערה שיושבת לה על ספסל באמצע הלילה לבושה בטי שירט שחור פשוט ומפוצצת בלונים של מסטיק. נהנתי מהתחושה שנגעלים ממני. שנרתעים. זה גרם לי להרגיש בחיים יותר מכל כדור שלקחתי. עזבתי את הספסל שלי רק כששלג התחיל לרדת ולא הצלחתי להסתיר את הרעד שעבר בי. רק כשהמבטים הנגעלים הפכו למבטים מרחמים. התגנבתי אל המחסן החשוך שבצורה מעוותת ניתן להגדיר אותו כ'בית' שלי. התכווצתי כשקול חמים פנה אלי 'כבר מאוחר' נאנחתי 'מוקדם את מתכוונת' השעה היתה 4 לפנות בוקר. 'את יודעת למה אני מתכוונת' אמרה נזעמת כשצחקקתי והתגנבתי אליה מחליקה אל מתחת לשמיכה 'הי!' קראה בכעס כשגל קור ליטף אותה. לעולם היה ריח של שלג, מעניין אם בבתים אמיתיים מריחים את השלג. 'לכי לישון' נזפתי בה. רואן היא חברתי הטובה ביותר. היא נערה דקיקה עם עיניי שקד ושיער בלונדיני ארוך כל כך שבפעמים הבודדות שלא אספה אותו לצמה הוא היה מתקרב לרצפה. 'ניסיתי' היא ענתה מיואשת ורעדה 'קר' לחשה והביטה בשלג נכנס דרך החור בתקרת המחסן. הנהנתי מצמידה את פני לגב שלה שתרגיש את תגובתי.
– – –
דילן פרץ בצחוק משוחרר שהראה בבירור שהוא לקח משהו , ולפני זמן קצר 'ידעתי שתחזרי במוקדם או במאוחר' אמר וחייך חיוך שגירד את האוזניים שלו . 'אני ורואן צריכות מקום חדש' הכרזתי והתיישבתי על חבית סגורה מזעיפה פנים על תגובתו הזחוחה 'ומהר' הוא התעלם ממני והמשיך להקליד דברים במחשבו 'ואולי גם קצת ממה שלקחת' המשכתי בחצי מלמול, ריאן שונאת שאני בהיי ושונאת אפילו יותר כשאני נופלת מהם. 'אלכוהול בייב' הכריז והסתובב בכיסאו מושיט לי בקבוק זכוכית גדול 'עלי' אמר וחזר להקליד. לגמתי באיטיות כשצמד בנים נכנסו מבעד לדלת 'היי דילן אנחנו צריכים את מה שהזמנו. עכשיו.' התכווצתי כשהם נעצרו בצידו השני של השולחן והעיפו בי מבט מפקפק וחשדני. הוא התעלם מהם 'הי!' צעק אחד מהם וחבט באגרופו בשולחן ,דילן הזדקף. מהיכרות ארוכה איתו זיהיתי את כעסו בצורה שבא זקף את כתפיו ומההבהוב החשוד בכחול שבעיניו , השניים האלה לא יודעים למה הם נכנסו. בהתלבטות רגעית האם לברוח או להתערב לפני שדברים יצאו משליטה החלטתי לברוח. חמקתי מהחלון בדיוק כשהוא הסתובב אליהם לבסוף. נחתתי בקלילות על האדמה ומיהרתי לדרכי. חציתי את הרחובות המוארים בהליכה איטית יחסית לבושה עדיין בטי שירט מהלילה. אני אאלץ לבקש גם כמה בגדים לחורף בשביל ריאן. נאנחתי תוהה כמה גדול החוב שלי לדילן כבר עכשיו . החוב שממנו ברחתי והזהרתי אותו שלעולם לא אחזור לשלם לו את כספו. שוטטתי בעיר והנחתי לשעות היום להחליק ולעבור לקראת הלילה . כשהחשיך חזרתי לביתו של דילן 'היי' מלמלתי והוא העיף בי מבט , הוא עדיין עצבני ציינתי לעצמי בוחנת את שפתיו הקפוצות וגבו הזקוף תוהה אם הינ חכם לחזור. התעלמתי מכתמי הדם על הרצפה עדות לכעסו מהבוקר ופניתי לכיוון החבית שלי.