נשימה- פרק 1.

״אני במקלחת.״ נכנסתי הבייתה לאחר אימון הערב שלי, מתנשפת ומיוזעת. אמא בדיוק ערכה את השולחן לארוחת הערב ועידן ישב לצפות בטלוויזיה כשרגליו על שולחן הסלון. עידן בן שתיים- עשרה, ממש עוד מעט נחגוג לו בר-מצווה. אמא הנהנה והלכתי ישירות לחדר האמבטיה.
הורדתי את המכנס ולאחר מכן את הסוודר, הבטתי בעצמי במראה שניצבה מול האמבטיה, נגלתה לפניי דמות עצומה, לבושה בתחתון וחזייה בצבעים שונים. המבט על עצמי במראה מבעית אותי, אני לפעמים מפחדת מהרמה שאליה יכולתי להגיע לולא לקחתי את עצמי בידיים. פתחתי את זרם המים, מים חמים מלווים באדים יצאו מין הטוש. שטפתי את עצמי ולאחר מכן מיליתי לעצמי אמבטיה מרגיעה. כשהאמבטיה הייתה מוכנה לקראתי, הוספתי לה סבון בריח וניל והתיישבתי בה יחד עם האייפון שלי, בוקדת מה חדש בחיים החברתיים שלי.
בדיוק ברגע שנכנסתי לאינסטגרם, ראיתי תמונה של ניתאי, אצל הילדים הקטנים אפשר לקרוא לו ״מלך הכיתה,״ אבל האמת שזה בדיוק מה שהוא. תמיד מאחוריי גבי הוא אמר שיש לי פנים יפות, ואם לא הייתי כל כך שמנה הוא היה מתחיל איתי. יש לו את החברה הכי יפה שאפשר להעלות על הדמיון, היא גם שוברת סטיגמות בכך שלמרות שהיא יפה, מעודדת והחברה של הילד הכי חתיך בשכבה- היא חמודה.
הפעלתי שירים ונתתי לעצמי להירגע בתוך המים החמים.

״נראה לי שאני ארשם למכון כושר.״ קבעתי כשהתיישבתי לשולחן ומזגתי לצלחתי סלט וחצה עוף שבושל בתנור.
״כל הכבוד ילדה שלי, אני אפילו אשלם לך עליו.״ אמא שלי עודדה אותי, היא בטח חושבת על כך שאבא שלי היה גאה בי אילו היה פה. אבא שלי נהרג במלחמת לבנון השנייה, באלפיים ושש, והיום, תשע שנים אחר כך, זה עדיין כואב כאילו כרגע נכנסו הקצינים והחיילים לבשר על נפילתו. חייכתי אליה והמשכתי לאכול. ״יש מכון מיוחד שחשבת עליו?״ היא שאלה אחרי חמש דקות של מחשבה,
״יש את המכון כושר במרכז העיר, מה דעתך?״ שאלתי בכנות, כמעט אף אחד מבית הספר שלי לא מתאמן שם ולכן חשבתי עליו.
״אני גם רוצה!״ קפץ עידן לשיחה, עידן ירש את הגנים של אמא שלי והוא ממש רזה,
״זה לא בריא מגיל כזה עידני, אתה לא תגבה יותר.״ הסברתי והוספתי איום שהוא בעצם השלכה של המעשה. עידן חשב על זה ומיד התחרט.
״נלך אליו מחר, קחי לך יום חופש מבית הספר.״ היא לחשה את החלק השני של המשפט בכדי שעידן לא יישמע.

״לילה טוב אמא,״ נשקתי לאמא שלי שרחצה את הכלים. היא נשקה לי בחזרה והלכתי לחדר שלי. לפניי השינה התחברתי לאינסטגרם שלי שוב. עוד ארבעים לייקים על התמונה שהעלתי אתמול ובסך הכל מאה ועשרים. עלו לי גם שני עוקבים, עדי נסה, החבר הכי טוב של ניתאי, ועוד איש שלא הכרתי. החזרתי לעדי עוקב ועליתי לישון. חשבתי על החיים שלנו, שסובבים אחר לייקים, תגובות ועוקבים. שכחנו לרגע מי אנחנו באמת בגלל המכשירים שנמצאים לידינו עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. וגם אני כזאת, בגלל שהדימוי העצמי של נמוך אני נותנת לאלף וארבע מאות העוקבים שלי באינסטגרם לגרום לי להרגיש טוב יותר עם עצמי. אבל בסופו של דבר, נישאר פה לבד, בלי אינסטגרם ובלי פייסבוק, ונצטרך לקבל ולאהוב את עצמנו בלי תגובות שיאמרו לנו כמה שאנחנו יפים.
בבוקר שלמחרת קמתי בשעה עשר והתאמנתי ליציאה למכון בעיר, ארזתי לעצמי תיק ספורט שכולל מגבת, בקבוק מים וחולצה להחלפה. כשהגענו, בחרנו בתכנית של מאמן כושר אישי, ארבע חמש פעמים בשבוע. אמא שילמה ואני התחלתי באימון. היא נשקה לי ואמרה שאתקשר אליה כשאסיים והיא תבוא לקחת אותי.

״נעים מאור שיר, אני אמיר המאמן שלך.״ לאחר מספר רגעים של ישיבה ובהייה במכשירים הגיע המאמן שלי, גבוה ושרירי, שיערו פרוע וניחשתי שהוא בשנות העשרים לחייו. חייכתי אליו והוא החזיר לי חיוך. ״את מאוד יפה, רק שתדעי.״ אמר, לחיי האדימו והוא ציחקק צחוק קטן.
״אספיק בחצי שנה לרזות כמו שאני רוצה לרזות?״ שאלתי, ״עוד שבעה חודשים בעצם.״ תיקנתי את עצמי לאחר שחישבתי בראש את הזמן לנשף.
״זה תלוי,״ הוא אמר והורה לי לשכב על במזרון ולהרים את הרגליים בארבעים וחמש מעלות בכל פעם, ״כמה את רוצה לרזות?״ הוא שאל וידיו תמכו בי כשביצעתי את התרגיל שהורה לי לעשות.
״הרבה, מספיק כדי להיות שלמה עם עצמי. כדי להרגיש יפה.״ אמרתי והוא הנהן בהבנה והפך אותי על צידי, הורה לי להרים רגל אחת ולהשאיר אותה באוויר למשך חמש שניות, ככה שלושים פעמים.
״את כבר יפה. אתן חייבות להבין שאתן תמיד יפות ותמיד יהיה מי שיחשוב שלא ומי שיסכים איתכן שכן. אבל אם את רוצה להיות שלמה עם עצמך, תוכלי להרגיש יפה,״ אמר וסימן מרכאות באצבעותיו, ״תוך ארבעה חודשים, משם זה רק חיטוב של הגוף.״ הסביר וביקש ממני להתהפך לצד השני כדי לבצע את אותו תרגיל ברגל השנייה. הנהנתי והתנשפתי במקצת.
״חשבת להירשם לחוגים של זו בה ופעילות אירובית? יש גם כאן במכון.״ הוא הציע והסביר שגם זה יכול לתרום לי להרגיש יפה, ביקשתי ממנו שירשום אותי והוא הבטיח שיעשה את זה.
בסיום האימון, אמיר ביקש ממני שאת המשקל שיש לי בבית אזרוק לפח וכשאריה להישקל שאבוא אליו. הוא גם בנה לי תכנית דיאטה שתעזור לגוף שלי ולא תהרוס אותי, תשמור לי על המחזור ותדאג שאהיה בריאה.
הרגשתי טוב עם עצמי, התחלתי להרגיש שינוי.