סוג ב' – פרק 2

סהר התקדם והתיישב לידי כמו ילד טוב.
"היי" אמר בקולו הסקסי והגבריי {לא שזה עושה לי משהו, אני רק מציינת עובדות}
"היי" מלמלתי והנחתי את ראשי על השולחן.
אז תלמיד עוד תלמיד חדש הצטרף לכיתה, זה קורה בערך כל שנה, לא צריך להתרגש מזה כל פעם מחדש…גם אם הוא חתיך הורס.
לפחות ככה אני חושבת…
"קשוחה?" שמעתי אותו ממלמל.
מזה??
החלטתי להתעלם מהאידיוט הזה.
"אלינור תרימי את הראש, רוצה לישון תשני בבית. כאן לומדים!" אמרה המורה בכעס כששמה לב אליי.
יופי. ממש יופי.
הרמתי את ראשי באיטיות.
"זה בגלל שהיא עסוקה בלהיות במחשב כל הלילה במקום לישון" התערבה מאי.
"מזה עניינך?" שאלתי אותה בעצבים ונעמדתי.
אני שונאת אותה!
"אלינור שבי מיד" אמרה המורה.
לא פעם ראשונה שאנחנו רבות מול הכיתה , כולם כבר רגילים לזה.
חוץ מהחדש..
אבל לא ממש מעניין אותי מה הוא או כל אחד אחר חושב.
"אלינור" צרחה עליי המורה כשלא התיישבתי.
"מה?" צרחתי עלייה בחזרה.
ראיתי את מאי מחייכת בנינוחות.
"ומה את מחייכת?" צעקתי עלייה גם.
"אסור לי לחייך?" שאלה מחייכת. אני כלכך שונא….
"אלינור ומאי! למנהל עכשיו!" צרחה המורה.
"אבל מה מאי עשתה?" צעקה אחת החברות של מאי והגנה עלייה.
"נכוןן, זאת אלינור התחילה" עוד אחת מהחברות של מאי הגנה עלייה.
"מאי לא הייתה צריכה להתערב!" התערבה גם ליאור.
חייכתי.
"אלינור צאי מהכיתה" אמרה המורה.
חיוכי נמחק.
"מה?" שאלתי.
"שמעת אותי, צאי!" אמרה.
"מה עם מאי?" שאלתי.
"מאי התנצלה" אמרה.
"מתי בדיוק?" שאלתי.
התנצלה עלאק.
"לפני שנייה, את גם לא שומעת טוב?" שאלה אחת מהחברות של מאי.
"תשתקי" אמרתי.
"אלינור! החוצה, בזבזת לי חצי שיעור" אמרה המורה.
"בכיף" אמרתי ולקחתי את תיקי ויצאתי.
התקדמתי לכיוון המנהל, הוא כבר רגיל לראות אותי…
מה שאני לא מבינה, איך אחריי כל ריב שמאי מתחילה תמיד אני יוצאת אשמה.
כבר נמאס לי לשנוא אותה. היא כל פעם עושה את זה מחדש..
נכנסתי לחדרו בתנופה והתיישבתי מולו.
הוא היה עסוק במחשב אבל אחריי שנייה הביט בי.
הוא הוריד את משקפיו.
"מה קרה הפעם?" נאנח.
"נימאס לי ממנה! מהמורה! ומכולם! בסדר??" אמרתי לו בכעס .
"מעניין שכל פעם שאת מגיעה לכאן את אומרת את זה" אמר ברוגע.
"כי זה תמיד קורה!" צעקתי.
"אלינור, תרגעי" אמר לי מרים את קולו.
"איך אני יכולה להירגע קיבינימט!!"אמרתי אבל הנמכתי את קולי.
"זאת הפעם השלישית השבוע ששולחים אותך אליי, והתחלנו את השנה לפני שבועיים!" אמר.
"ראית מזה, השתפרתי משנה שעברה" אמרתי בחיוך ונשענתי לאחור.
הוא צחק.
"משעשע" אמר בחיוך אבל אחריי שנייה נזכר שהוא המנהל ואני מתלמידה אז הוא חיכך בגרונו ואז אמר.
"אבל! אני אצטרך להתקשר להורים שלך" אמר.
צחקתי .
"תחסוך לעצמך את השיחה המנהל, מאי תעדכן אותם בשנייה שהיא תגיע הביתה" אמרתי לו.
הוא צחק.
"טוב צאי צאי מכאן,תחזרי לשיעור ותגידי למורה שנתתי לך אישור" אמר מחייך.
"אפשר להיכנס שיעור הבא?" שאלתי בהתחננות.
הוא צחק שוב.
"טוב , אבל רק הפעם" אמר.
אני אוהבת את המנהל, למרות שזה נשמע הכי מוזר שיש.
הוא אוהב את הציניות שלי, הוא לא הכי רציני, לא הכי קשוח..לפחות אליי.
הוא דיי זקן, בן 56 [ואת זה הוא גילה רק לי] , אבל הוא אחלה..באמת.
יצאתי מחדרו מחייכת והתחלתי להסתובב בביצפר.
יש עוד עשרים דקות עד שמתחיל השיעור הבא.
יצאתי אל החדר והתיישבתי על אחד הספסלים מתחת לאחד העצים.
שמעתי את השיר של מיילי סיירוס " wrecking ball" .
היום אני אעשה לו קאבר.
אני עושה קאברים להרבה שירים, לעצמי.. אף אחד לא יודע שאני שרה ואף אחד לא צריך לדעת.
עברו עשרים הדקות הרגועות שלי .
נכנסתי לבניין בית הספר.
היו מלא תלמידים, מחליפים כיתות, כל אחד לפי המערכת שלו.
נכנסתי לכיתה שבא הייתי צריכה להיות, ריקה.
התיישבתי בסוף, כמו שאני עושה תמיד.
כולם יודעים שאני יושבת בסוף , ואף אחד לא יושב שם!
לא שהם מפחדים..פשוט לא רוצים להתעסק איתי [או שהם באמת מפחדים..]
כולם נכנסו לכיתה והתיישבו במקומות.
סהר, החדש נכנס גם.
הוא היה עם כמה בנים המקובלים..טוב מן הסתם..
הוא התקרב אליי והתיישב לידי.
מה הוא עושה?
"מה אתה עושה כאן?" שאלתי לא מבינה.
"יושב כאן" אמר כאילו זה מובן מאיליו.
"רק בשיעור של אורית, לא תמיד" אמרתי.
"למה לא תמיד, מפריע לך שאני יושב לידך?" שאל לא מבין.
"כן" עניתי בלי לחשוב.
הוא כיווץ את גבותיו.
"או.."התחיל להגיד אך לפני שהספיק לסיים את המילה מאי הופיעה מולנו ושנינו הבטנו בה.
"אלינור תפסיקי הכריח אותו לשבת לידך גם בספרות. הוא ממילא סובל אותך בשיעורים של אורית" אמרה וסהר בתגובה הרים את גבותיו בהפתעה. היא פשוט מלאך, לא?
מי שהיה שומע אותה עכשיו היה אומר שהיא בסך הכל דואגת לתלמיד החדש לא להידרדר…כן ברור..להידרדר ממני.
לא הספקתי להגיב וכבר היא משכה את סהר למקום שלה.
"שיהיה" מלמלתי ונשענתי אחורה.

היום נגמר.
יצאתי משער בית הספר והתקדמתי במדרכה.
"אלינור" שמעתי צעקה.
לא טרחתי להסתובב , פשוט המשכתי ללכת, משחקת באייפון.
"אלינור" אמר סהר שהיה לידי.
הרמתי את מבטי אליו כדי לאשר שזה באמת הוא ואז חזרתי למשחק.
"מה?" שאלתי , ו..פאק נפסלתי.
"אני רואה שאת הולכת לכיוון הבית שלי, אני יכול לבוא איתך" אמר ושם את ידיו בכיסים.
"אתה מנומס אתה יודע?" שאלתי והתחלתי מחדש את המשחק.
"רק כשאני רוצה" אמר בחיוך.
הרמתי את מבטי וחייכתי.
"ואם אני אגיד לך שלא אז אתה תלך?" שאלתי.
הוא בא לענות אבל לפתע נשמעה צעקה.
"סהררר" שמענו והסתובבנו ביחד.
כמובן, מאי..
גיחכתי לעצמי.
"היי סהר" אמרה מתנשפת כשהייתה מולנו.
"היי" אמר והצביע עליה , מנסה להיזכר בשמה.
צחקתי , הוא הראשון שלא זוכר את השם של מאי.
סהר הביט בי לא מבין מה יש לי.
מאי החמיצה את פנייה.
"אתה לא זוכר איך קוראים לי?" שאלה דיי המומה.
סהר גירד בעורפו.
"אני גרוע בשמות, מצטער" אמר.
עוד שנייה נפלתי לרצפה מרוב שצחקתי.
הפרצוף ההמום של מאי היה…כזה מצחיק..
"אבל ישבנו חמש שיעורים ביחד, וגם עשיתי לך סיור בבצפר, אתה לא זוכר?" שאלה אותו..
"אממ…זה מתחיל במ' נכון?" שאל.
"כן" אמרה בהתלהבות.
"מעיין" אמר.
זהו..עכשיו, התפוצצתיייי , אני חושבת שנהייתי אדומה מרוב שצחקתי.
"מאי, קוראים לה מאי" אמרתי תוך כדי שאני צוחקת.
"אה..היי מאי" אמר לה בחיוך.
מאי נשמה עמוק
"אז אתה הולך בכיוון שלנו." העבירה נושא.
"שלנו? את גם הולכת בכיוון הזה?" שאל. הפעם לא בחיוך.
"אנחנו אחיות..אם עדיין לא הבנת" אמרתי..איזה דפוק.
"תאומות" תיקנה אותי מאי..כרגיל.
"לצערי" אמרתי והתחלתי ללכת.
"היי רגע אלינור אני אבוא איתך" אמר ובא אחריי.
מה הוא רוצה ממני?
"תבוא איתי" אמרה מאי בחיוך.
"טוב" אמר לה.
הגעתי הביתה ונכנסתי לחדרי במהירות.
אין לי כוח לכל השאלות של ההורים שלי .
'איך היה?', 'הסתבכת?' , 'את בטוחה?' , 'הכל היה בסדר היום?' , 'אל תגידי לי ששוב רבת עם מאי?'
אחריי חמש דקות שמעתי את מאי נכנסת הביתה.
היא כמובן חייבת להודיע לכולכם שהיא בבית בכך שהיא צועקת לחלל הבית "אניייי בבייית!"
נאנחתי .
הייתי עייפה, החלטתי ללכת לנוח קצת, אין לי משהו יותר חשוב לעשות..