סטוץ מאהבה פרק 4

נקודת מבט כריס:
נכנסתי לכיתה, התיישבתי במקום שלי, מאחורי כולם, לבד. אני אוהבת את השקט שלי. דחפתי את האןזניות הקטנות לאוזניי, שומעת את השיר היחידה ששמעתי סשבוע האחרון בלי הפסקה, war for you של כריס בראון. צחקתי, נזכרתי שליאו תמיד קורא לי כריס.
לא ראיתי אותו כבר שבוע וחצי, מאז הפעם האחרונה. זאת אומרת, ראיתי אותו בבית הספר, לא משו מעבר..
הייתי עסוקה בפלאפון שלי כשצל לא כל כך גדול נחת על שולחני. הרמתי את ראשי.
עמד שם ילד, נראה בגילי פחות או יותר, פניו קצת מתוחות. הוא היה שחום קצת ואפו היה קטן והיה לו מוהאק ארוך שאסוף לקוקו. היה לו עגיל קטן באוזן וחיוך מהפנט.
"יוני" התברר שקוראים לו, אחרי שהציג את עצמו בפניי, והינהנתי, בעודי מהופנטת לחיוכו.
"אמ.. אפשר לשבת פה?" הוא שאל. הנהנתי שוב.
"אם תמשיכי ככה עוד אחשוב שאת אילמת" הוא אמר וקולו כזה חמוד. חייכתי. הוא עשה פרצוץ המום "את באמת אילמת?" ואז צחק. צחקתי גם.
"לא אני לא" אמרתי, והוא התנשם באנחה דרמטית וצחקתי שוב.
"הצחוק שלך כזה חמוד" הוא אמר
"מי שמדבר…" אמרתי וצחקנו שנינו. הוא היה כזה מתוק.

"כן אה?!" שמעתי קול מאחוריי, הסתובבתי, מנסה לנתק את עיניי מהחיוך המהפנט שלו, עדיין מחוייכת, כשעיניי נחתו על ליאו.
***
נקודת מבט יוני:
היא הייתה מקסימה. וגם חבר שלה הזה, הם נראים מדהימים יחד… הלוואי והייתי יכול למצוא בן זוג ולחיות איתו ככה באושר…
סוף סוף עברתי בית ספר. אני ממש לחוץ. האמת שפחות לחוץ אחרי שהכרתי את כריסטינה. היא באמת מדהימה.
פחדתי שהשמועות מבית הספר הקודם יגיעו לבית הספר הזה… כל כך לא רציתי ש…
תמונות וזכרונות עלו בעיניי.
ימים שלמים שישבתי לבד, בוכה.
מליוני פעמים ששמעתי את המשפט:
"אה מה המצב גבר?" ואז מישהו עונה במקומי "אבל הוא לא גבר הוא הומו…"
ומי החליט שאני לא יכול להיות גבר כמו כל גבר שקיים?? מי החליט שזה שהסתכלתי על ליאו במקום על כריס הופך אותי להיות אישה?
היו לילות שלמים שבכיתי. וכל כך רציתי לעוף משם כבר.
אבל לא שזה ישנה משהו נכון? כי אחרי הכל אני עדייןנמשך לגברים, וזה לא ישתנה אם עברתי בית ספר או לא. זה ישאר בי לנצח.
הלוואי שיכולתי לצאת עם מי שאני אוהב בלי להתבייש.
בנתיים, לפחות אף אחד לא יודע את זה ולפחות אני משתלב בחברה..