סימנים – פרק 1: היא נתנה לי את המספר שלה!
אנדרו הביט בשעון בפעם השמינית בחמש הדקות האחרונות, הוא השתוקק לצאת החוצה רק להביט בה אפילו. השיעור ארך שעות או כך לפחות היה נדמה לו, וברגע שיצא מכיתה והרגיש רוח חמימה נשם לרווחה וחיוך קטן עלה על פניו. הוא היה בדרכו לרחבת בית הספר לבלות שם את ההפסקה שלו, כמו תמיד. "יו אנדרו, חכה." צעק אית'ן מאחוריו. הם תמיד בילו יחד, מאז שהיו קטנים.
כשהם צעדו ברחבה למקום הקבוע שלהם מתחת לסככה שליד עץ האורן אנדרו ראה אותה והרגיש בבת אחת הקלה ופחד, אנדרו ראה את קייט עם אלכס, חבר שלה, הוא תמיד מתעלל בה. אנדרו לא יכל להבין מדוע היא נשארת אתו ולא זורקת אותו מכל המדרגות. אם היו מתנהגים אלי ככה הייתי פונה למשטרה, חשב אנדרו והתיישב על קורת הבטון העבה שתחמה את האדמה זרועת הפרחים מאחוריו לבין הרצפה הנמוכה שעליה נעות רגליו בעצבניות.
"אתה חייב להפסיק לבהות בה, כולם יודעים.." אמר אית'ן והוציא כריך מעוך עם טונה מתיק הגב שלו. "לא אכפת לי.. אני פשוט רוצה שאלכס יפסיק להתייחס ככה לקייט, זה מחליא אותי." השיב אנדרו וגם כן הוציא כריך מהתיק. "אם היא רק הייתה מדברת איתי…" אמר אנדרו ונגס בכריך שלו בייאוש. "אני יכול לסדר את זה." אמר אית'ן בהתלהבות וקם ממקומו והתחיל ללכת בקלילות לכיוון קייט. אנדרו ראה את אית'ן לוחש לה באוזן ומיד היא קמה והלכה אחריו לכיוונו.
"איזה מסיבה?" שאלה קייט בהתלהבות. אנדרו הביט בה המום עם הכריך בפה ולקח לו רגע להבין מה קורה פה, אבל אית'ן מיד התערב "מסיבת יום ההולדת שלי, יהיה ענק! בעוד שבוע. תבואי?". קייט בדקה בטלפון שלה שהיה לו כיסוי סגול בלוי ושחוק משימוש וענתה בשמחה שתבוא והתיישבה ליד אנדרו. היא אהבה מסיבות ותמיד הייתה הלב של המסיבה, אבל מאז שהיא ואלכס ביחד לא רואים אותה הרבה ואף אחד לא יודע למה.
"אתה מגיע?" שאלה קייט את אנדרו כשישבה מאוד קרוב אליו. "יש לי ברירה? האידיוט הזה הוא החבר הכי טוב שלי.." אמר אנדרו בצחוק ויכל להרגיש את חום גופה של קייט מעצם היותה קרובה. היא הוציאה עט ושרבטה את המספר שלה על גב ידו של אנדרו, "תתקשר אלי, אני צריכה להכיר את החבר הכי טוב של ילד יום ההולדת לפני המסיבה." היא אמרה בנחמדות והלכה בחזרה לתוך מלתעותיו של אלכס שכונו ידיים, כך אנדרו תיאר אותן בכל מקרה. "מה? מה קרה הרגע..?" תהה אנדרו והסתכל ארוכות על גב ידו. "היא לא כזאת.. אנחנו הרי מכירים אותה, עשר שנים אנחנו מכירים אותה!" אמר אנדרו בבלבול, הוא רצה זאת אבל אז החל לתהות אם היא נוהגת כך עם כולם. "אתה צוחק? היא פשוט חברותית.." אית'ן ניסה לעודד אותו. "חברותית?! מה היא כלבה…" צחק אנדרו ודחף את מרפקו לצלעותיו של אית'ן.
כרגיל ביום שני אנדרו ואוליבר יצאו לטיול אופניים סביב העיר. זאת מסורת מאז שהיו קטנים ולמען האמת שניהם עדיין נהנים מהטיולים האלה גם כיום. הם נפגשו על הגשר כדי להחליט באיזה מסלול יסעו הפעם, אנדרו חשב מיד על המסלול לעירייה כי במסלול הזה יש חול וגבעות קטנות שניתן לנתר מהן עם האופניים אבל הם בחרו במסלול של אוליבר שהציע לנסוע לצד הנחל כי הרבה זמן לא נסעו שם והוא רוצה ליהנות מכך לפני שהנחל מתייבש לגמרי. הם נסעו לקצה הגשר וירדו במורד תלול לתחתית הנחל. אך משהו מוזר הפתיע אותם.
מתחת לגשר, בצלו, ישב מזרן דק עם שמיכה דקה בצבע סגול ופנס נטען. אנדרו ואוליבר הסתכלו על המזרן ואז אחד על השני ושוב על המזרן. "לא היינו פה הרבה זמן אבל אני בטוח שזה לא אמור להיות פה.." אמר אוליבר בלחץ. "אממ… בוא ניסע בדרך שלי טוב?" הציע אנדרו במהירות והם עלו בחזרה לגשר ונסעו לעירייה.
תגובות (2)
לא רק שכתבת את זה טוב,הסיפור ממש עיניין אותי ולא היה לי בעיה להמשיך לשבת ולקרוא שעות.וזאת אומרת אחת שקשה לה לשבת הרבה זמן ולהתרכז.
זה כתוב בשפה לא יותר מידי גבוה וגם לא יותר מידי יומיומית,שלדעתי זאת השפה לכתוב בה סיפורים.יש בו שנינות,הדמויות יורקות לפעמים משפטים מתוחכמים , משפטי מחץ כאלה כמו "אני חייבת להכיר את החבר הכי טוב של ילד היום הולדת"
או "מה היא כלבה?" הם סוג של משפטים שאתה לא מצפה להם .תמשיכי את הסיפור ♥ ממני יש ביקוש
Lili12 אני ממש שמחה שאהבת. גם אני אהבתי מאוד את הסיפור חוחו ואני אסיים אותו יש עוד כמה פרקים. הוא כבר גמור. לא הייתי מעלה סיפור בפרקים אם הוא לא היה גמור כי אז לא היו את כל הרמזים בהתחלה שמאוד נחוצים לסוף. תודה שקראת ;)