דעתי

דעתי

זה התחיל כשהתהלכתי באותו רחוב עמום שחור ומלא שעמום… רחוב מאוד גדול בעל צדדים רחבים אבל צעריו מאוד עבים…
הולך אני כמעט לבד שם, והבריות מסביבי סתם בשר ודם…
אישה אחת היא זו שמשכה אותי מביניהם, היא דומה לתינוקות כשמבינים הם…
אבל פתאום הבחנתי שבעיניה שתי דמעות… הנראות מאוד קשות ורעות…
נסיתי למחוק אותם בכל כוחי, אבל התעקשו להישאר בעל קורחי…
דמעות דביקות כאלו עוד לא הרגשתי, וכצבעם עוד לא פגשתי…
אחרי נסיונות רבים, ולמרות שהדמעות מתרבים, האש והצערים בתוכה לא נכבים…
אך לא התיאשתי ורציתי לשנות, בשיטות רבות ובכמה לשונות…
דרכים מוזרות ולא רצויות, אבל החמלה והרחמים לה היו בכמויות…
עד שסוף סוף התחיל השינוי, ולו עם קצת כאב ומעט עינוי…
והנה האישה הזו אחרת כבר היא, ולצער חשבה שקבר היא…
אבל הימים והזמן בוגדים בנו, אפילו אם להם בריצה באנו…
כן ניחשתם דבר נכון, וחשבתם כבן אדם נבון…
ימיה וימיי בגדו, וכל אחד ואחת הזמן ילך נגדו…
הימים יוכיחו לכם, שעם אהבה אין מה לאכול לחם…
אהבה היא אשליה אחת גדולה, עד כמה שהאישה השתדלה…
והגבר אכן גם משתדל, אך הצער איתו גם גודל…
ובכך גילו שני המאוהבים, שבנפילות וצער הם מאוד טובים…
ותכננו להיפרד כמה פעמים, האחת משחקת תמימה והאחד גם תמים…
אך הפרידה לא מצליחה לצאת לאור, כי שניהם מיוחדים באותו דור…
הם לא מצליחים להיפרד אחת מהשני, כי הקשר ביניהם מאוד חושני…
אבל הפעם נפרדו באמת, והגיעו ביניהם לצומת…
והנה גילו יחדיו, שהגיעו לסוף הרחוב הרחב…
הוא הלך לצד הימני, והיא לצד השמאלני…
וכעת נותרו לבד ובודדים, ובארצות רבות נהיו נודדים…
ימיהם נהיו מאוד קודרים, ונשבעו שימותו למען האהבה והתחילו נודרים…
למרות שבתוך תוכם, האמינו באהבה כדבר מתוחכם…
אך האהבה תמיד היא מאכזבת, ובהבטחתה לרוב כוזבת…
ובימינו שני זוג היונים, בטוהרם, יופים, ולובנם באמת הם שונים…
לכן לא יוכלו להמשיך לחיות, בחברה מלאה מפלצות וחיות…
הפתרון היחיד הוא לברוח מהמציאות, ולהפגין בחשק פקיאות…
ולשכוח את כל העולם, ולהכריז על האהבה מול כולם…
זו בסוף דעתי… אולי תבוא לרעתי… או לסייעתי… אך תשאר זו היא דעתי…