אבק לבי – גירסא שונה

אולי דווקא בגלל שהוא היה כזה טוב זה יותר כאב, אפשר לחשוב על זה בתור משהו כמו – "לפחות היה לי את הרגע הטוב הזה לכמה שעות וזה היה שווה את זה" – היא חשבה לעצמה, אבל אצלה זה היה שונה,
קשה לחשוב על משהו טוב שהוא כבר לא קיים,קשה לוותר על משהו טוב, אבל הכי קשה זה כשמשהו טוב הולך ואין לך שליטה על זה.
אין לך שום דרך לשכנע אותו לחזור או לא ללכת מההתחלה.
זה כאב כי הזיכרון תמיד ישאר והכאב לא יעזוב לא משנה כמה זמן יעבור, היא תמיד תזכור את היום הזה שהיה כל כך טוב אבל הוא לא יחזור על עצמו.
בגלל זה היא מתחרטת, היא לא רצתה ללכת ובכל זאת השתכנעה והגיעה
ואינה הוא הולך, ממש כמו כולם.
שלה לכמה שעות ואז להתראות.
רואה אותה ומבין שהיא לא מה שדמיין לעצמו,הוא מתאכזב..
אך אין בררה הם כבר נפגשו אז הוא נשאר עד סוף הפגישה ואחריה נעלם כאילו היה פרי דמיונה.

הכי גרוע שהיא אף פעם לא תדע מה עשתה לא בסדר,
"אלה היו הפנים שלי? הגוף שלי? הצחוק שלי? אופן הדיבור שלי? האופן בו הסתכלתי? או בעצם האופן בו נמנעתי מלהסתכל ישירות בעיניך כי פחדתי שאהיה חשופה , האם זה בכלל האופן בו התנהגתי? סיפרתי את סיפורי? או אולי זה היה השקט שלי?"
לעולם לא תדע, היא פשוט תצטרך לדכא את הכאב ולנסות לא לחשוב על כך.
היא תצטרך לנסות להשתיק את הצרחות של הכאב בראשה, להשתיק את עצמה יותר,להתנתק מהעולם יותר, אולי יגיע יום ובו אף אחד כבר לא ידע איך לגשת אליה, אולי יגיע יום והכאב שלה יהפוך לאי שפיות ולא תבין כבר את מילות ההיגיון ואולי היא כבר כזו.
"הו אלוקי אם אתה קיים עשה שהכאב יעלם כי לבי כבר הפך לאבק מרוב שנפל ונשבר כלכך המון".
תחילה הוא נשבר לשתיים ואז לארבע ואז לאט לאט לחלקיקים קטנים של ממש וכרגע נשאר רק אבק, אפשר לטאטא אותו עם מטאטא ולזרוק לפח כי לא נשאר עוד כלום.
אך אין צורך,הרוח תעבור ותעיף את אבק ליבה אל העולם, ואולי יום אחד גרגיר קטן של אבק מליבה יגיע גם אליו וירגיש אותו על פניו או יכנס לו לעיניים וכל אשר יעשה זה לנסות להוציא את הגרגיר המעצבן מהעיניים, כי זה לכלוך וזה מציק ואין דבר טוב בלכלוך מציק, וכך יפטר מאבק מליבה ממש כמו שעשה לה.