אהבת אמת בספינה בוערת 3>

״אני לא יכול!״ קרא דייב מעל החריקה הרמה שלקורות הספינה ״אני לא יכול לנטוש אותך כאן!״
רון הביטה בעיניו של דייב באימה, הגיע הזמן לחשוף את האמת הנוראה…

״לאאאא!״ שאג דייב.
״זה לא יכול להיות! דיי תפסיקי,״ קרא דייב באימה.
הוא לא האמין שדודו, דודו היחיד, דודו האחד והיחיד הוא זה שחוטף את אהובת ליבו, את רון.
רון גם היא הייתה על סף התפרקות.
אבל הסתירה זו מדייב, שהיה היותר רגיש מבין השתיים.
״אהה!״ פלטה רון זעקת פחד.
כאשר מבלי משים נפל על ריצפת העץ של הספינה נר מרצד שהיה בפינת החדר. להבות התפשטו על פני הריצפה, בעוד דייב ישב חרש ולא זז מרוב הלם התגלית שסחפה את מחשבתו באותם רגעים.
״דייב,״ קראה רון.
אך אין קול.
״דיי..ב.״ התחילה רון לרעוד ולגמגם.

אחרי בכיות רבות וכאובות, הצליחה רון להשתלט על כאב ליבה ולבדוק אם האמת טובה או רעה.
למרבה שמחתה ידעה שהוא עדיין בחיים,
אבל כרגע המצב לא נתן לה יכולת לשמוח.
כול עוד הספינה בוערת ודייב חסר הכרה, המצב אבוד.
״התעורר, התעורר!״ פקדה רון בדייב חסר ההכרה. דייב לא הגיב.
רון ברחה.
אך לא השאירה פצוע לבדו.
לא השאירה לבד את הפצוע שכול כך נכנס לה ללב שבחרה באפשרות זו.
רון רצה לחפש מישהו שיעזור לה.
מישהו שיוכל להושיט יד לעזרה.
אך ללא אוהיל.
לרון היה איך לברוח.
אבל לברוח לבד.
אהבת אל דייב לא נתנה לה מנוחה.
רון לא יכלה לחשוב על חיים ללא דייב,
על חיים עם מחשבה שלא הצילה את אהוב ליבה.
ולכן נשארה.
הסירה הדוממת, ששורפת את עצמה בתוכה.
נשאה לאבדון את האוהבים.
שאהבו אהבת אמת.