אולי היום , נמות

אולי היום נמות .
זה הדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו .
אולי היום , אולי מחר , אולי כבר מתנו אתמול ואף אחד לא שם לב .
הושטתי יש רועדת אליך .
אם תעמוד איתי פה , רק עוד רגע, אולי אפסיק לחשוב על המוות שלנו.

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
בקבוק אחרי בקבוק , שעה אחרי שעה, היא ישבה שם .
לא בוכה
לא צוחקת
רק שותה .
שותה ושותה ושותה .
הוא בהה בה , תוהה מתי תתעלף או תקיא. או אולי היא סופסוף תבכה , או תדבר.
בדרך כלל אנשים דיברו איתו .
הוא ברמן , וברמנים ידועים ביכולת שלהם להקשיב. כאילו זאת אחת מדרישות התפקיד.
הוא הביט בה וחשב על אחותו הקטנה .
היא לא היתה דומה לה בכלל , אבל היה בה משהו , בדרך שבה החזיקה את עצמה , שהזכיר לו את אנה.
היא סימנה לו להביא לה בקבוק נוסף והשליכה את הבקבוק האחרון לפח שלידו .
כבר לפני חמישה בקבוקים היא גילתה בעצמה איפה הפח .
הוא התקרב אליה ונשען על הבר הדביק מתנמך לגובה העיניים שלה, לא שהיא נמוכה , היא אפילו די גבוהה.
"את בטוחה? " הוא בחן את המבט המעורפל שלה , יש לה עיניים חומות עדינות ששידרו משהו אטום .
היא הנהנה והוא היסס ואז הושיט לה בקבוק נוסף .
הלילה עבר.
שעת הסגירה עברה.
לא היה לו לב להגיד לה ללכת . אז הוא נשאר שם , שוטף כוסות בצד השני של הבר ובוהה בה.
הבוקר הגיע .
"יש לך לאן ללכת?" הוא שאל לבסוף . כשהשעה 11 הלכה והתקרבה בצעדי ענק , הוא צריך להגיע ללימודים .
היא הניחה כרטיס אשראי על הבר ונעמדה מדדה לעבר השירותים .