אוסאגי והירח 2
הבוקר הפציע מעל העיר המסתורית "ניצונו-אטרנאי", מביא איתו עוד יום גשום. אהבתי את האווירה הזו, היה בזה משהו קסום ויפה. עם הזריחה שכוסתה בשמיכת עננים, יצאתי להשלים את המשימה שלי, למצוא את אוסגי ולהחזירה למקומה. עבר זמן רב מאז בריחתה, אבל רק עכשיו אנחנו יכולים להחזיר אותה. נקווה שהיא לא תעשה בעיות בדרך…
עברתי על פני בתים רבים במשך הבוקר הקודר אליו קמתי, אך לא ראיתי את אוסאגי. רציתי למצוא אותה, לראות אותה שוב, לדבר איתה, לחבק אותה; אבל צריך לחכות. חוקים מטופשים. הם היו ברורים מאוד בתיאור המראה – כבת 17, שיער ברונטי קצר, עור חיוור אדמדם, עיניים כחולות, גבוהה, מנומשת, מבנה פהים חד, שפתיים דקות, אף מורם. למרות ההסבר הברור, ידעתי שלא ככה באמת היא נראית, לפחות לא ככה *אני רואה אותה.
לבסוף, בבית 36, ראיתי אותה. היא נראתה כל כך שונה, אבל ההילה שלה נשארה זהה. רציתי לרוץ לחבק אותה, אבל אסור לי, עדיין לא. דמעות החלו לעלות בעיניי. "רק עוד יום אחד, יום אחד וזהו!" לחשתי לעצמי תוך שאני לוחצת בידי את השרשרת העטרת את צווארי.
תגובות (0)