איך מתגברים על לב שבור?

איך מתגברים על לב שבור?
אני יודעת, הכל היה דפוק כבר מלפני הסוף.
התחלת קצת לסנן, התחלת להבריז, להתעלם.
בהתחלה הכל היה טוב, אפילו טוב מדי. מה השתנה?
בהתחלה היית שולח הודעה כל יום. אף פעם לא שכחת. היית קיטשי ומדהים, היית כל מה שרציתי.
אני לא אשכח את הנשיקה הראשונה שלנו, הנשיקה הראשונה שלי, כשישבנו על הערסל יחד חצי שעה בחצר, ושתקנו. לא היה צריך לדבר. הצעת שנתנשק במן היסוס נעורים כזה, ושאלת אם אני סומכת עלייך.
אני סומכת עלייך?
כן.
אחח, איך אתה אוהב לשמוע את זה. לדעת שרשמית, אני שלך בכל מה שרק תעשה.
ומאז הכל כבר אחרת. הייתי שם רק כדי שתגיד שיש לך חברה.
הכל היה דפוק.
אבל ניסיתי, באמת שניסיתי. אתה לא יודע אפילו עד כמה.
התאמצתי כל יום לשאול לשלומך, להתעניין, לדבר.
התאמצתי ללבוש כמה שפחות, להתאפר כמה שיותר.
הכל היה דפוק.
אולי זה טוב שזה נגמר.
אמרו לי שיהיה יותר טוב מחר.
והיום הוא כבר מחר והסבל לא נגמר.
ומה הכי כואב?
זה כשאתמול, אחרי שנפרדת, שלחתי הודעה.
חשבתי לעצמי שכדאי לנסות, פעם אחרונה.
הסברתי לך שאני מתחרטת שלא התנגדתי לך. שהיה לנו משהו יפה בידיים, וחבל לוותר.
ומה הכי כואב?
זה שני הוויאים הכחולים של הווטסאפ.
זה בכלל לא עניין אותך, כל מה שיש לי להגיד.
הכל היה דפוק.
ובכל זאת,
איך מתגברים על לב שבור?