אין לנו אפשרות בחירה

״שיר הנדרסון״ קרא בקול רם גיל רלף- המחלק. נעמדתי והעברתי את מבטי על גבי החדר, בעוד רגע יקריאו את שמם של שלושה ילדים שיבלו איתי את שלושת החודשים הבאים. לו היה לי שום מוסג ירוק מי אלה היו, יש כאלה שכמעט התפללתי שלו יקריאו את שמם, מירי טלר-לבלות שלושה חודשים עם ילדה בגיל ההתבגרות שנכנסה להריון מידיד שלה-לא נשמע כמו חויה מרגשת…גדי מנר-הילד המסריח ביותר בכול העיר-הישג מדהים, אבל לא שימושי כול כך.והנוראה מכול (או יותר נכון נוראים) טלי חטל והחבר הנוכחי שלה- אורי בן שמעון-אני וטלי אויבות מלידה, לא מספיק שהיא כמעט הפרידה ביני לבין החבר שלי-גל כוהן-עכשיו היא גם יוצאת אם החבר הכי טוב שלו, שבמהרה נהפך (בגללה) לחתיכת סמרטוט מהלך.
״מירי טלר״ וואו, חלום שמתגשם (יותר נכון סיוט), מירי חייכה אלי ואני לא יכולתי שלא לבהות בבטן הענקית שלה (למרות שהיא רק בחודש שלישי), כנראה בגלל זה כולם חושבים שיש לה תאומים.
״ועכשיו לבנים״המחלק חייך אלי ואל מירי ואמר״גבירותי אני נאלץ לבקש מיכן לעזוב אל חדר ההכנה.״ אני ומירי הלכנו אל הדלת שבקצה האולם, אל חדר ההכנה, בחדר הזה מכינים את הבנות לבואם של הבנים, כשהבנות מוכנות, עוצמים להן את העינים ומובילים אותן לחדר הפגישה, בו הן רואות לראשונה את הבנים, יש להם חצי שעה להכיר ואז לוקחים אותם לחדר שלהם, בו ישארו שלושה חודשים. מה קורה בחדר ההכנה של הבנים, אין בת אחת בעולם שיודעת.
הראש שלי כאב והיתי עיפה עד מוות, אז עצמתי את עיני בזמן שהמטפלות קירצפו כול חלק בגופי.
בערך חצי שעה אחר כך מישהי לחשה לי באוזן״הגיע הזמן״ ועצמה לי את עיני, הרגשתי שמישהו דוחק בי ללכת קדימה, הלכתי בזהירות, צעד צעד, לפתע הרחתי רחות חדשים, ומושכים. תות,שוקולד ואולי גם מנטה.
״שיר, מירי. ברוכות הבאות לחדר הפגישה, אתן יכולות לפתוח עיניים״ פתחתי את עיניי, ובקושי שמתי לב לחדר הענק, המקושט באלפי סרטים צבעוניים, כמעט ולא ראיתי את שון מילנגטון שעמד בפרצוף מטומטם, ובהה בי ובמירי.
באותו רגע ראיתי רק את פניו של גל, הוא עמד שם בפנים ספק עצובות ספק כועסות, ניכר בפניו שבכה.
התחלתי לצרוח ״למה? למה למען השם? שיעמם לכם אז החלטתם להתעלל בי?״ המבט על פניו של גל אמר לי שהוא התנהג בערך אותו הדבר כשנודע לו שאנחנו הולכים ביחד לחדר.
אתם בטח לא מבינים, אתם בטח חושבים לעצמכם ׳למה היא מתעצבנת, היא קיבלה מתנה, לבלות שלושה חודשים עם החבר שלה, מה היא עד כדי כך שונאת אותו?׳ אז לא אני לא שונאת אותו, בעצם אני מאוהבת בו, הוא הדבר הכי טוב שקרא לי. הבעיה היא שלא סתם זורקים אותנו בחדר לשלושה חודשים, במשחק הזה מציבים לנו משימות, שואלים אותנו שאלות מחשבה, אבל שאלות אכזריות, לפעמים שואלים שאלה בסגנון ׳אם לא היה נשאר אוכל מי היה האדם הראשון שהיתה אוכל?׳ ואז הם מפסיקים לספק לנו אוכל ורואים אם באמת אמרת תשובה אמיתית.במשחק הזה, כול מי שנבחר חייב לשחק, ככה זה אצלנו, אין לנו אפשרות בחירה.
בדך כלל כשמכניסים לחדר זוג, הוא לא רק נפרד, הוא גם הופך להיות זוג אויבים לכול דבר, ואני אוהבת את גל ואני לא רוצה להפוך להיות אויבת שלו…
רצתי עליו וחיבקתי אותו, הלוואי שהכול היה עוצר ולנצח היתי נשארת ככה בחיבוקו, חסרת דאגות, אבל זה לא סרט, זה החיים האמיתיים,פה אין דבר כזה חסרת דאגות ובניגוד לסרט, לחיים שלי אין סוף טוב…