אלוהים לא ברא יצירה כמוך שוב מעולם

לשכב במיטת בית חולים
לשרוד
שוב
את המוות,
כותנה, צמר גפן מתוק
שמאלחש לי שוב
את החיים,
זרי קוצים.

הנה, נפצעתי שוב
רק שלקחו כמה שנים
איזה בזבוז זמן של אלוהים

לא (היית)
(כל כולך) רנ(נה)
נע במעגלים
עקובים מדם
של עצמי
ושלך

ומכל תווי הפנים
מהשורטים
ורק אצבע אחת של מנחמים
העיניים הירוקות הטובות שלך
עולות
כאילו כבר פגשתי בהן אינספור פעמים
חוזרות בחלום
שלא העזתי להגשים

המציאות מתגמדת
לעומתך
את מגיעה לי אולי אולי לבטן
אבל הנשמה שלך נתקעה גבוה
עמוק עמוק בגרון
אני חנוק ממחשבות עלייך
לא יכול לנשום
מטעות אחת גדולה שעשיתי
חרטה על החלטה
מטופשת
שחרוטה לי
חרוכה לי בלב

אין יום שאני לא מתחרט
מתבייש
כל פעם
כל יום מחדש
שאני יכול לקבל החלטה לאהוב
בידיעה שתסלחי לי
על כל הטיפשות
על שברון הלב האכזרי

אלוהים לא ברא
יצירה כמוך שוב
מעולם