אתה עדיין שם.

קשה לי לשכוח את זה. קשה לי לעבור את זה. קשה לי לגמור עם זה ולהתחיל בדף חדש. קשה לי למחוק את זה, קשה לי לזרוק את זה לפח, קשה לי למחוק את זה מהלב.
אתה עדיין שמה, כמה שהמוח שלי מנסה לגרש אותך, אתה מתנחל לי בחדר הכי גדול שבלב.
אתה מתנגד מלצאת לשם, אתה מגרש את כל עוברי האורח שמתקרבים אלייך, אתה משתלט על חדרי ולא נותן לאף אחד להיכנס.
אני יודעת, אני צריכה להמשיך בחיי, אבל זה לא כל כך קל. נצרבת בלבי, אתה צלקת לכל החיים שלי.
אבל באותו הזמן אני נזכרת בטוב, בחוויות שעברנו, בחיוכים שהיו על פנינו..
אף אחד לא יעשה לי את הניצוץ הזה בעיניים, את הלחיים אדמומיות, את הלב דופק במהירות מסחררת, את המוח בעננים, את הכנפיים הבלתי נראים.
אני הרגשתי שאני יכולה לעוף, שלשמיים אין גבול, שאני יכולה להיות במקום הכי גבוהה בעולם. למעלה.
הרגשתי שאני יכולה לרחם על כולם, שלא זכו בפרס כמו שלי. שהחיים שלהם לא שווים בלעדיו.
איך הוא בחר בי, איך הוא דווקא רצה אותי, אותי, הנערה הרגילה, שתמיד חשבה שהיא רגילה.
הייתי רגילה, עד שהוא הגיע. לא הייתי רגילה, הייתי המאושרת באדם.
אני זוכרת איך ניגנת לי בגיטרה, אז. איך שרת לי שירים שחיברת בעצמך וניגנת בעצמך. איך הקול שלך התנגן לי בלב. איך המראה שלך נצרב לי במוח. איך האופי שלך נצרב לי בנשמה.
יכולתי ללמוד ממך כל כך הרבה דברים, אבל פספסתי את זה. פספסתי הכול.
פספסתי את הרכבת, אפשר לומר. את ההזדמנות לעבור לשלב הבא, לפני שקרה הדבר.
הלכת למילואים, אני זוכרת את זה. נפרדת ממני לשלום והבטחת שהכול יהיה בסדר. אני כבר מההתחלה הרגשתי שזה לא יהיה בסדר. אבל אתה באופטימיות שלך, הבטחת לי שהכול יהיה בסדר, שתחזור שלם הביתה. האמנתי לך, נתתי לך את המילה שלי. אבל זאת לא אשמתך, זאת אשמתי, שנתתי לך ללכת סתם ככה, בלי להגן עלייך יותר, בלי לאהוב אותך יותר, לנצל את הזמן.
לקחנו את הדברים כל כך לאט, בלי ידיעה שעוד מעט זה יגמר. בלי ידיעה שלא ניפגש שוב, שלא נדבר שוב.
אז זה קרה, לא חזרת משם. הלכת למילואים ולא חזרת יותר, חיכיתי לך בתחנת האוטובוס, בידיעה שאתה בא, בידיעה שתהייה עייף ורק תרוץ לידיי.
אז לא רצת לידיי. הלכת למעלה, לשמיים. עלית בסולם, בלי אשמה, בלי שאדע, ידעתי רק אחרי שבוע, ידעתי רק אחרי שאמרו לי, אחרי שציפיתי לך כל כך, חיכיתי לך.
אז הלכת, הלכת ממני, פרשת את הכנפיים ופשוט עפת. עזבת, בלי ידיעה שמישהי מחכה לך.
אז אתה עדיין מתגורר שם, בלב. מתנחל ומתעקש לא לצאת. אני גם לא נותנת לך, אני מכחישה לכולם, שאני בדף חדש, שאפגוש מישהו חדש. אבל לא, אתה עדיין שם.