את יפה.

היי, קוראים לי אופאל. אני בת 16 וחצי ואני חיה בהולנד. אני נולדתי בארץ.

הכל התחיל לפני שנה וחצי. זה יומיים לפני יום הולדת 15 שלי. בינתיים דיברתי אם קאיה ואלברט על מסיבת יום ההולדת שלי. קאיה ואלברט הם החברים הכי טובים שלי. הם ליוו אותי כל החיים. דיברתי איתם באיזה מקום, זמן, שעה, מוזמנים. הבטנו ברשימה. פתאום ראינו אורח שלא אנחנו הזמנו. קראו לו אדוארד. אדוארד מייקו. אמרתי "טוב, ניזרום". והמשכנו.

יום המסיבה הגיעה. ואני התרגשתי כרגיל. טוב יום הולדת 15, למה לא?. כולם נכנסו, כל מי שהכרתי. ואז לפתע הגיעה האדוארד הזה. בחור גבוה עם עיניים ירוקות, שיער שטני ושפתיים מושלמות.. הוא הסתכל עליי ואני הסתכלתי עליו. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. בערך כל המסיבה דיברנו. הוא סיפר לי מי הוא, בן כמה הוא, מאיפה הוא. כל מיני. אבל פתאום הוא אמר "את יפה. את כל כך יפה." זה הרגיש לי מוזר. רציתי לבכות. אני ילדה דיי רזה עם צבע יחסית בהיר.. יש לי עיניים אפורות ושיער שטני יחסית קצר ועבה. בקיצור, ממוצעת. את יפה. המשפט הזה חלחל בי.

-זיכרון-
אני ביומי הראשון של כיתה ז', נרגשת מתמיד. טוב נו, בית-ספר חדש. התחלות חדשות. למה לא?. פתאום מגיעה אליי "מלכת השיכבה". ואומרת:"היוש, אני מאיה. ואת לוזרית מכוערת שמפריעה בדרך שלי, פפט!. מה זה השיער הזה? נו באמת. חתיכת מכוערת נראה אותך עוד פעם עושה את זה. קדימה חברות, תצחקו עלייה איתי. קדימה שכבה, תצחקו עלייה איתי!. רצתי לחצר האחורית בבכי נורא. זרקתי את התיק והיתיישבתי והתחלתי לבכות.. הייתה לירשותי אבן. התחלתי לפגוע בעצמי. עד שירד לי דם. פתאום הגיעו שני ילדים זרים. ושאלו אותי אם אני בסדר. הם התיישבו ליידי וחיבקו אותי. ואמרו:"היא עושה ככה לכולםםם, סתם סנובית מטומטמת שחושבת את עצמה, עזבי שטויות, אנחנו קאיה ואלברט, אנחנו איתך בכיתה, נעים להכיר. אנחנו נהיה חברים שלך :)."

-מציאות הופפ-
הוא אמר, את יפה. ואני אמרתי:"תודה, גם אתה". ואז הוא נעמד לפני ונתן לי נשיקה כל כך חמה. הרגשתי את כל כולי מתחילה מחדש. הייתי מאושרת. יצאנו אליי השעה הייתה כבר שלוש וחצי בלילה. הוא הרים אותי כי הייתי קצת שפוחה, הרגשתי בטוחה בידיים שלו. הגענו לבית שלי. פתחנו את הדלת ופתאום, ראינו את אמא שלי, אבא שלי ואחי מתים על הרצפה. הוא הפיל אותי מהלם ואני הקאתי על הרצפה תוך שהדמעות לא הפסיקו לזלוג. הוא פתאום קפץ עליי. ואמר לי באוזן. את יפה. אלו היו מילותיו האחרונות של אהובי.

הוא מת. הוא מת.. צעקתי. ראיתי את אותו אדם שפל שאחראי לאותו מעשה נבזה. רצתי לעברו בשיא הכוחות שנשארו לי. והפלתי אותו לרצפה נתתי לו מכה חזקה מאוד עם התיק שלי לראש שלו. והוא השתתק. חטפתי מידו את האקדח ויריתי לו בעין. הוא מת. זהו זה. חזרתי לחצר לראות מה עם אהובי. הוא היה קרוב למת. מת עם טיפה חיים. הזמנתי אמבולנס ושהצוות הגיעה הוא כבר היה לבן לגמרי. אתה יפה. אתה.. יפה. מצאו פתק בכיס שלו ובוא היה רשום. "אני מצטער. יפתי. אני אוהב אותך בין החיים ובין המוות, א ת י פ ה."

א ת י פ ה .