בקר אור ♥♥♥♥

בקר אור ♥♥

בשעת בקר מוקדמת לאחר שמנשקת את 3 ילדיה שעדין נמים יוצאת נדיה כהרגלה אך הבקר אין זה כהרגלה הבקר הזה יש ציפייה יש להט יש אנדרלמוסיה בתוך לבה.

נדיה מגיע למחסום והמכונית שכה ציפתה שאכן תהיה שם המכונית שנהוגה בידי גבר מהמם בידי גבר שהינו מפקד בכיר בצה"ל כן אותה מכונית המתינה במרחק מהמחסום.

לאחר שבירכה לבקר טוב את החיילים שכבר הספיקו להכיר אותה ולאחר שעברה את הבדיקה, מיהרה כמו נערה צעירה לעבר זה שקנה לה מתנה שכל כך השתוקקה לה.

הדלת כבר פתוחה ועליה רק להיכנס ולצאת לדרך.

בקר אור מחייך אליה הנהג ♥♥ בקר אור אדוני ♥♥♥ "מה זאת אומרת אדוני"????? "בדיוק כפי שאתה שומע צחקה כשהיא חושפת שיניים בוהקות בלובנן.

המוסיקה התנגנה לה חרישית והשניים יצאו לדרכם.

השלווה שהשרתה המוסיקה , האנרגיה החיובית ששררה בתוך האוטו הקטן , השאירה את החוץ , את טרדות היום יום, את הכאבים, את הקשיים שנערמו בערמות ענק, ובפנים בתוך האוטו היה עולם אחר עולם שהכל טוב, עולם מלא התרגשות וציפייה, מה עשוי לקרות כאן באוטו הקטן והאינטימי.

"מה שלומך נדייה "???? "אני מבולבלת" !!!!! "מי בלבל אותך נדייה" "לא יודעת" "אז תבקשי מזה שבלבל אותך שיפסיק" "אני לא רוצה שיפסיק אני רוצה להיות מבולבלת לעולם"

האוטו הקטן עצר לשנייה והוא הקצין הבכיר הביט לעברה ואמר: "את יפה מאד" "תודה" והמשיך בנהיגה.

כפי שידוע לכולנו הזמן חולף מהר כשנהנים, זה בדיוק מה שקרה במקרה הזה כאילו תוך שנייה הגיעה המכונית הקטנה למחוז חפצה, ירמיהו 50 תל אביב, היא הביטה לעברו והמבט כמו בפנטומימה שאל "תבוא אחה"צ " הוא הנהן בראשו והיא יצאה מהאוטו ונבלעה בכניסה ברח' ירמיהו 50 ת"א.

עבודות הבית שהכינה עבורה בעלת הבית נעשו על ידה בקלי קלות, יותר מפעם אחת הציצה במראה הגדולה שהייתה בחדר השינה כמה היא יפה כמה היא מאושרת, היא התיזה טיפונת מהבושם שניחוחו היה מדהים והמשיכה במשנה מרץ לעשות דברים בדירה בלא שנתבקשה, היא גיהצה, היא בישלה מאכל שידוע לה כי הוא אהוב על בעלי הבית ואפילו על התאומים החמודים ועוד כהנה וכהנה עד השעה 13.30 כשרצה לגנון להחזיר את דני ויוני המתוקים הביתה.

שני הילדים אהבו את נדייה מאד מאד ואיך שראו אותה ישר רצו לקבל חיבוק ונשיקה. הגננת שאלה את נדיה "את הולכת היום לאיזה אירוע"???? "למה את שואלת"????? "סתם כי את יפה ומטופחת יותר מהרגיל"

נדייה הסמיקה ומיהרה לצאת מהגנון כשכל אחד מהילדים אוחז בידה ושלושתם ממהרים הביתה.

לשמחתה אכלו השניים את התבשיל שהכינה להם, ולאחר מכן ביקשו לישון, נדייה החליפה את הבגדים לפיג'מות ונתנה נשיקה לכל אחד מהם , הגיפה את התריסים בחדר הילדים ויצאה החוצה.

בשעה 15.00 כהרגלה הגיעה הסבתא ונדיה קיבלה אותה בהמון חום ואהבה.

"היי נדיה מה שלומך"??? "בסדר גמור תודה סבתא'לה, אם את רעבה הכנתי סיר גדול מהתבשיל שלנו של הערבים שאתם אוהבים"?

"מה זה ערבים מה זה יהודים נדייה יקירתי הלוא כולנו בשר ודם הלוא כולנו בני אנוש" וכן אני מיד אקח מנה נדיבה מהתבשיל שלך, ועכשיו תתארגני ולכי לשלום, מחר יום חמישי את זוכרת לא נתראה ובע"ה תחזרי ביום ראשון, בריאה ושלמה.

בטרם צאתה של נדייה מהדירה הושיטה לה הסבתא חבילה של דברים טובים דברים מתוקים לשלושת ילדיה.

הסבתא ליוותה את נדייה לדלת ובישרה לה כי יתכן וחתנה יקבל חופש מהצבא ואולי ישהה עם המשפחה במהלך סופ"ש.

"ואוו בטח הבת שלך עדי מאושרת"!!!!!!

"ועוד איך כולנו התגעגענו אליו, את מכירה אותו נדייה???? "לא" "חבל הוא בן אדם מרשים"

"אולי אזכה להכירו אי פעם".

המשך יבוא