האהבה הראשונה שלי, זאת שלא שכחתי עד סוף ימי חיי!

תמיד חשבתי מה יהיה כאשר אתאהב, אתאהב באמת, לא סתם אהבה אלא אהבה כזאת שחודרת לליבך ונאבקת בך גם כשאינך רוצה אותה עוד.
נהגתי לצאת להליכה קצרה בכל בוקר על שפת הים, בעוד המים הקרים נוגעים בכפות רגליי היחפות והשמש הייתה מבצבצת לה החוצה ואט אט ממלאת את העולם באור עד שהגיע היום בו פגשתי אותך, האהבה הראשונה שלי, האהבה שלא שכחתי לעולם. באותו היום ידעתי שאתה הוא האחד שלי, ברגע שהמבט שלי נפגש עם שלך ידעתי שאתה ואני זה לנצח, ידעתי! או נכון יותר, כך חשבתי…
אני זוכרת את היום הזה כאילו היה אתמול, איך שהלב שלי פעם כאשר התקרבת, כששפתייך נפתחו ויצא מן קול רגוע שהייתי בטוחה שאני רוצה לשמוע אותו עד סוף ימי חיי.
אז… דיברנו במשך יומיים, יומיים שלמים הצלחתי להחזיק את עצמי ולמשוך אותך עד לפגישתנו הבאה. התארגנתי בשבילך, בשביל להיות הכי יפה שלך, שמתי עליי את השמלה האדומה שלי ואת העקבים השחורים הגבוהים, המסקרה השחורה שמעבה את הריסים, האודם האדום שבוהק וכל זה בשבילך אהוב שלי, בשבילך. לפתע, נשמע צלצול הפעמון של הבית והיית אתה זה שחיכה לי שם, לבוש בחליפה שחורה ובעניבה שמקשטת אותך עם זר פרחים גדול צבוע בשלושה צבעים בוהקים. חייכתי, חייכת בחזרה ושאלת ״את מוכנה?״ עניתי שכן, היית כל כך ג׳נטלמן, לא פגשתי גבר כמוך אף פעם, חשבתי שגברים כמוך קיימים רק באגדות.
לקחת אותי באוטו שלך לים ושאלתי אותך ״מה אנחנו עושים פה״ ענית לי ״יפה שלי, חווים את חיי האהבה״, כיסית לי את העיניים אמרת לי להוריד את הנעליים מכיוון שאנחנו נכנסים אל החול, הורדתי את הנעליים והלכתי לאן שידך הובילה אותי, הלכנו במשך שבע דקות בערך ונעצרנו, שאלתי אותך ״קרה משהו״ הסרת לי את כיסוי העיניים וענית לי ״ שום דבר לא יכול לקרות כל עוד אנחנו ביחד״ הייתי המומה ממה שראיתי כאשר הסרת לי את כיסוי העיניים כי מצאתי את עצמי במקום כל כך מדהים ויפה, היינו על גבעה מתחת למחסה, הוא היה מלא קישוטים ואורות, נרות אהבה קישטו את כל המקום וארוחה ענקית חיכתה לנו על השולחן הארוך שנמצא שם. זאת הייתה הפגישה המדהימה ביותר שיכלה להיות לי אי פעם, ידעתי שאני מאוהבת, מאוהבת בך.
במשך שבועיים שלמים לא יכולנו להתנתק זה מזו, עשינו הכל ביחד, הכל.
לאחר שבועיים צמודים, החלטתי שהיום אישן בבית, הגיע הערב, אבל לא יכולתי לישון בלעדייך, בלי הריח שלך, בלי ה״לילה טוב אהובה שלי אני אוהב אותך״ שלך, ונסעתי אלייך. דפקתי לך בדלת בציפייה לראות את הפנים הכל כך מתוקות ויפות שלך, אך לצערי הופיע מולי הפחד הכי גדול שלי, הבגידה.
נערה שחרחרה פתחה את הדלת כאשר היא לבושה בחלוק הלבן שהייתי לובשת, בחלוק שהאמנתי שהוא שלי, הייתי חייבת להיכנס לבפנים כדי לראות מה אתה עושה, קיוויתי וניסיתי להאמין שיש צד אחר בסיפור ושלא קרה שום דבר, רציתי להתעורר מהסיוט שנכנסתי אליו כאשר דלת ביתך נפתחה, אבל לא, הסיוט נהיה גרוע בהרבה כאשר פתחתי את דלת חדרך וראיתי בגדים זרוקים על הרצפה ואותך שוכב בצד המיטה ללא חולצה, כאשר ראית אותי לא ידעת איך להגיב, היית מופתע כיוון שחשבת שלא אגיע אלייך היום, יצאתי מביתך בריצה ואתה אחרי, תפסת אותי, דחפתי אותך אך לא הפסקת, הצמדת אותי למכונית ואמרת לי ״אני מצטער יפה שלי, לא התכוונתי, הדבר האחרון שרציתי זה לפגוע בך״, נישקת אותי כמו שלא נישקת אותי בחיים, נשיקה אחרונה, נשיקת פרידה, ידעת שזה הסוף, ידעת שזהו הרגע האחרון, הרגע האחרון שלנו יחד.
הסיפור בינינו נגמר, עם הזמן התרגלתי להיות רחוקה ממך, נהגתי להגיד לעצמי או יותר נכון לספר לעצמי סיפור סבתא כמו ״זהו, את לא אוהבת אותו יותר״, ״זהו,שכחת אותו כבר״ אבל עם הזמן הבנתי שלא משנה כמה אדבר לעצמי ואגיד שאני לא אוהבת אותך, זה לא ישנה, כיוון שאתה עדיין בתוך הלב שלי ומילים לא יהיו אלה שיוציאו אותך משם.
אני אוהבת אותך ותמיד אוהב, אהוב שלי, גם אם אנחנו לא ביחד אתה תמיד איתי, האהבה הראשונה שלי, זאת שלא שכחתי עד סוף ימי!