הבוקר ההוא הגיע

״טוב אז קצר ולעניין… הכרתי מישהי אחרת.״
המשפט שריסק לי הלב. ידעתי שהוא יגיע, הרגשתי שאתה שנייה מלמוטט אותי אבל העדפתי לנצל כל רגע איתך, כאילו היה הרגע האחרון שלנו יחד.

בלי רחמים העפת את המילים האלה באוויר… ואני? אני התפתלתי מכאבים, הרגשתי את הלב שלי מדמם. הייתי חסרת אוויר לנשימה ופתאום הכל סביבי נראה לי חסר משמעות.

זה היה הבוקר הנורא בחיי. בדיוק הבוקר שבוא המשכתי לבנות את החיים שלנו בדמיוני.
דמיינתי את הבית הפרטי שלנו בצפון, בית עם גינה ענקית ונדנדה קשורה בין שני עצי פרי. יכולתי ממש לשמוע את הצחוק של הילדים שלנו כשהם משחקים בטירה הקטנה שבנית להם בחוץ. יכולתי לחשוב על ימים שלמים של אני, אתה והילדים.
אין ספק שעם תווי הפנים המדוייקים שלך והעיניים הירוקות שלי יכולנו להיות משפחה יפה.
במקום להגשים איתי חלום בחרת להשאיר אותנו בלי כלום.

תסתכל עליי, עברה פאקינג שנה. הפכתי לצל של עצמי.
אז תהיה גבר פעם אחת בחיים שלך ותסתכל עליי, עזוב אותה שנייה ותראה מה נהיה ממני.
אני שבר כלי, אתה לא מבין?
נתתי לך את כל מה שיש לי. היית הדבר היחיד שביקשתי בתמורה.
אתה הבנאדם הראשון שנגע בי, שהפשיט אותי, שנישק אותי מהצוואר עד לירך.
קיבלת מתנה. קיבלת אותי טהורה.
במקום לשמור עליי ולחבק אותי חזק כדי שאף אחד לא יקח, אדיוט, זרקת הכל. יכולת להיות הטווס הכי גאה שהאישה שלך לא הייתה עם אף אחד מלבדך.

התקופה שלנו יחד הייתה התקופה הכי טובה בחיי. השיחות שלנו בטלפון, הנשיקות הקסומות שלנו, הטעם המתוק של שפתייך, הלילות מלאי התשוקה שהזיעה שלך התמזגה עם שלי, הבילויים שלנו יחד.. איך כל זה נעלם?

לקראת הסוף שלנו הרגשתי בלב שמשהו לא בסדר איתך, כאילו משהו מוזר קרה. הרגשה לא טובה, מערבולות בבטן שהתערבבו עם הפחד לאבד אותך. ידעתי כבר אז שיש לך מישהי אחרת, יכולתי ממש להרגיש את זה. שאלתי אותך ושיקרת שהכל בסדר.
הסדק הראשון ממך בליבי יצא לדרך.

ואז הבוקר ההוא הגיע.
אוי אלוהים, לאוייבים הכי גדולים שלי אני לא מאחלת בוקר כזה.
״טוב אז קצר ולעניין… הכרתי מישהי אחרת.״
הרגשתי איך הסדק הזה מתפרץ לעוד מליון סדקים קטנים והלב שלי מתנפץ לשברים שאף פסל לא יוכל להרכיב.

אז עברה שנה מאז ועדיין קשה לעכל שאתה כבר לא שלי ושלעולם גם לא תהיה…