הגרסה שלי- רומיאו ויוליה

אתה היית את כל מה שחלמתי. לא היית נסיך מהאגדות, אבל לא רציתי כזה. היה לך אופי רציני לפעמיים, וציני ומדוכדך. אבל בכל זאת הייתה מושלם בשבילי. אם זאת לא הייתה חובה להיפרד ממך, הייתי נצמדת אלייך לתמיד. אם הייתי יכולה לחבק אותך עוד פעם אחת, להרגיש את שפותייך ומגע ידייך.. הייתי מאושרת עד השמיים. הורינו לעולם לא ירצו בנו, הם גירשו אותנו מהמשפחה. הדבר שנותר לנו היה להתאבד. רק שהמשכנו להילחם.
ברחתי ממך, לא יכולתי לסכן אותך יותר.
אך אתה, היית כל כך אמיץ. חיפשת אותי בכל מקום. ולעולם לא וויתרת. ידעתי שתרדוף אחריי, אך לא ידעתי את התוצאות של לאחר מכן. אני לא מאמינה שעשית זאת, לא רציתי שתעשה זאת מעולם. אך בכל זאת עשית. למרות שכולם הזהירו אותך, למרות שהיית קרוב להתקבל במשפחתך, עשית זאת.
ולעולם לא יכולתי לסלוח לי על כך.
קירבת את סכינך לחזך, והרגשתי עקצוץ בלב. הרגשתי כאב בלתי מוסבר, וניסיתי להבין מהו. הסכין כבר נגעה בך. עוד סנטימטר ויכולת למות. אם הייתי שם, הייתי עוצרת אותך. אבל לא הייתי. זה היה מאוחר מדי.
התאבדת.
ומאז חיי הפכו לאבודים. חיי הפכו לחסרי משמעות, לא יכולתי כבר לראות את העולם. לא ראיתי שום יתרון בלעדייך, חשבתי רק על אלף החסרונות. הייתי מדוכדכת, עצובה ואפורה. משפחתי שמחה, ואני כעסתי רק יותר. ברחתי מהם, עם רעל בבקבוק.
לא ידעתי אם הרגשת את אותו העקצוץ שאני הרגשתי אז, בכל זאת התאבדת.
שפתי נגעה בפתח הבקבוק, הנוזל התקרב לפי. עצמתי את עיניי בפעם האחרונה, ושתיתי הכל בלגימה.
השתעלתי בחוזקה, הרגשתי איך גופי נשרף מבפנים. לא ידעתי מה זה היה, ולא היה לי אכפת. סוף סוף יכולתי להתקרב אלייך.
ואחר כך עליתי לשמיים. חיפשתי אותך בכל עבר, בתקווה עצומה וחיוך גדול שבפעם הראשונה חייך מאז מותך. לאחר המון שעות התחלתי להתאכזב. לא יכולתי לבכות, רוחות לא בוכות, אך בכל זאת כאב לי כל כך. הנשמה הייתה הדבר היחיד שהיה לי אחרי המוות, וגם אז היא נשברה. חיפשתי אותך בכל מקום, בכל ענן ובכל השמיים. לא נראית בשום מקום. רציתי שוב להתאבד, אך כבר לא הייתה לי היכולות.
ולבסוף מצאתי נשמה. בכל לבי קיוויתי שזה אתה, אך זה היה מישהו אחר. הוא עמד בדוכן שעשוי מצמר, ליד שער גדול בצבע לבן. ידעתי מזה המקום.
"שלום? מה רצונך?"הוא שאל.
"איפה רומיאו?" שאלתי ישירות.
"הוא נשלח לגיהינום." הוא אמר בקצרות.
"לגיהינום?! מה הוא כבר עשה?"
"בגד במשפחתו, ברח והתאבד." לאחר מכן, אחרי ההלם שעברתי הוא שאל,"אז איפה את אמורה להיות?"
"שמי הוא יוליה." גם אם להיות בגיהינום, זה היה להיות אייתך. האיש מולי הביט בי בבוז, כאילו עשיתי לו משהו.
"לכי לגיהינום."
וחייכתי. ידעתי שגיהינום זה מקום נורא, אך יכולתי לפגוש אותך שוב. ירדתי לגיהינום, למקום האדום עם הריח המצחין. עצמתי את עיניי כשנכנסתי, מרוב ההבזק שהופיע מול עיניי. ומצאתי את עצמי בגיהינום. בחלום שאני בלעדייך.