הזמן שחולף
"הזמן שחולף, ואני לא איתך.
נדמה לי שעברתי, שהתגברתי עלייך, אבל זה לא נכון.
אני עדיין בוכה בלילות כמו תינוק שרוצה שאמו תניקו.
את צרובה בראשי, לא נוטשת אותי גם עכשיו, אחרי כל הזוועות.
גם כשאני ישן ליד אישה אחרת, את מופיעה בחלומותיי.
סיוטיי רדופים בדמך המטפטף כגשם אדום, כמעט שחור.
גם כשאני מנשק אותה, אני חושב על הנשיקות שלך, שהיו כל כך שונות.
הן היו אמיתיות, הן בלעו אותי במסתורין מעורפל שאליו אני רוצה לשוב.
וכל רגע בלעדייך מרגיש כמו נצח, כל פעם שאני חושב עלייך אני כואב.
אני כואב. לא כואב לי, אני כואב. כולי. כל תא ואיבר אצלי רועד, זה פולש פנימה ואני נופל.
אני יודע שאת כנראה עזבת אותי לתמיד, אבל אני מרגיש אותך איתי, בלב.
זה נראה כאילו כל עולמי הנו בדייה, וסיוטיי האמת לאמיתה.
את בטח לא חושבת עליי, או שאולי כן?
זה לא משנה כל כך, האמת, כי אני לא מפסיק לחשוב עלייך.
מוזר, אבל עד כמה שנראה שהצלחתי לבנות, הכל מתפרק לי בשנייה.
אני מקווה שטוב לך שם, היכן שלא תהיי. שיהיה לך טוב יותר מאשר לי.
אני מבקש בכל לילה אותה בקשה, אבל אני רוצה לשאול אותך, אותך.
לשאול אותך את השאלה שמנקרת במוחי, שגורמת לי לאבד ברגע את הכול, ולחשוב רק עלינו.
תחזרי?"
תגובות (14)
אווו זה ממש יפה ^.^
ציון עשר! זה מעולה (=
מור, שוב הדהמת אותי.
רואים שהוא מרגיש אובדן גדול, ו…כל שורה זה תיאור כל כך יפה… בעיקר "זה נראה כאילו כל עולמי הנו בדייה, וסיוטיי האמת לאמיתה."
פשוט התחברתי למשפט הזה…
לקחתי מלא מזה…♥ זה יפה כל כך
תודה רבה לכן ♥
מדהיםםםםםםםםם!
אין מילים אחרות!
מזל טוב על בחירת העורכים, מגיע לך.
השפה שלך מדהימה, המילים כל כך מדויקות ומרגישות אמתיות, הלוואי שאני הייתי כותבת ככה.
מדהיםם ♥ מזל טוב על בחירת העורכים (:
תודה!! 33>
הכתיבה שלך טובה ומרגשת והשפה שלך מצוינת
תודה לך, וברוכה הבאה לאתר!
מזל טוב XD (באיחור, אל תהרגי אותי)
ממני, אורין ^^ (לא אני לא מתחזה החלפתי שם)
תודה, ויש לי שאלה- איך משנים כינוי? ^^"
תפני אליהם בצור קשר
אוה, תודה
תראי, הכתיבה פה לא מדהימה (כאילו, לא מובנת כאן בכלל ומשתמשת ביותר מדי מטאפורות הזויות. מה עוד צריך?) אבל את הנושא ממש לא אהבתי, בגלל שהנושא, ואני מצטט מעצמי, כבר "נכתב, נהפך, שוכתב, נחרש, דושן, עודר, נשלח, מוסגר, נופץ, הורכב מחדש, נמחק, שוחזר, מוחזר, נשרף, הוקפץ, נכבש, נלמד, הוחרם, נזרק, נלקח מחדש, נדרס, שוקם, נורה, נרפא, התאבד, קם לתחייה, חזר בתשובה, חיכה לביאת המשיח והועתק על ידי ברווז בשלושה העתקים". פרידות הן נושא כואב, נכון, במיוחד אם אתה באמת אוהב את מי שנפרד ממך, אבל הן גם לא מרכז העולם. צריך להתגבר ולהמשיך הלאה, וזה הכל. פה זה נגמר. אי אפשר להמשיך להתלונן ולדבר על זה עוד ועוד, כמו שאני עושה בצורה כה משכנעת עכשיו.
בכבוד רב, אינטלקטואל חביב לשעבר.
האמת שזו לא ממש פרידה.. מישהי שהוא אוהב מתה, והוא מתגעגע, ורוצה שהיא תחזור.
וכן, אתה צודק. זה באמת יותר מידי לחוץ כזה. בכל אופן, תודה על הביקורת :)
(איכ אני לא מאמינה שכתבתי את הסיפור הזה ואת כל שאר סיפורי האהבה האלה– סליחה)