היום האחרון

היום האחרון של אביב וגוון.
"אביב…" אמרה גוון. הוא הביט בה, וניגב את הדמעות שירדו מהעיניים שלה. היא אמרה: "אתה חף מפשע! הם באמת חייבים לשלוח אותך למוות?" היא שאלה בבכי. הוא אמר: "גוון, אולי אני אמות אבל לפחות עוד בעתיד ידעו שאני חף מפשע. תמיד אומרים שהמוות יפריד בינינו, אבל הוא לא יפריד." גוון התחילה לדבר מהר: "לא אכפת לי. אתה יודע, אני יודעת שאתה חף מפשע. אתה לא רצחת ולא עינית אף אחד! אתה הצלת אותן, הן היו מעורפלות תמיד וחשבו שזה אתה. אבל… אתה לא עשית את זה! אני לא אנוח, אתה לא…" הוא עצר אותה בנשיקה. הוא אמר: "זה נגמר." הסוהר אמר: "אביב? הגיעה השעה." אביב קם. הסוהר גרר אותו אל מחוץ לדלת. גוון צרחה: "לא!!! אביב!!!!!!" היא פתחה את הדלת שנטרקה, רצה אחרי אביב והסוהר, וצעקה: "חכו רגע! אל תיקחו אותו! לא תיקחו אף אחד, מובן?!" "שומרים! קחו אותה מכאן." צעק הסוהר. שני אנשים החזיקו בגוון. היא נאבקה ונאבקה, אבל לא הצליחה.
אחרי כמה דקות נשמעה זעקת כאב,
ולאחר מכן…
דממה.