הלכתי ואתה עדיין פה.

ואני הולכת ממך, אני עוזבת אותך. אתה תתגעגע, זה מה שבטוח. אתה אוהב אותי באמת, אבל השאלה היא: מתי הראית לי את זה? ראיתי בך שאהבת אותי, אבל אף פעם לא אמרת את המילה: 'אני אוהב אותך.' זה סוג של התחייבות לדעתך? לדעתי לא. אני רק מרגישה שאתה באמת אוהב אותי.
אף פעם לא רציתי לשאול אותך ואני עדיין לא רוצה.
אני צעד אחד מללכת, אני אפילו לא אומרת שלום.
אני אפילו לא אומרת שאני הולכת, אני לא מכריזה כלום.
אני יוצאת מהריבוע בו הייתי חייה, עוברת לאחר.
אני צעד לפני לעזוב ורציתי לכתוב את זה.
רציתי שלא תדע מה יקרה, אני אוהבת אותך.
אבל זהו זה, זה נגמר.
לא אשאיר לך כלום, לא אדבר אייתך בטלפון, לא אצוטט אייתך במחשב, כלום.
אני משאירה רק את הדף הזה. זיכרון ממני.
אני משאירה עם נשיקה קטנה ממני, נשיקה עם האודם שאתה מכיר.
עם הריח של הבושם שלי, שתמיד תדע להריח אותי.
עם הכתב שלי, שתדע את הרגשות שלי.
ככה תזכור אותי. לא בעזרת מחשב או מכתבים, או טלפונים.
אני רק רוצה לראות את הפרצוף שלך ולגעת בו. זה הכול.
לא ניצלת את הזמן שלך איתי, אז זהו. נגמר הזמן.
נתתי לך זמן, לא ניצלת אותו. תישא בתוצאות.
כולנו תלויים בעמוד אחד. זהו, הייתי תלויה בעמוד הזה מספיק.
אני עוברת לעמוד אחר.
אז אתה מתחרט? איחרת.
אני חצי צעד מללכת.
מקווה שתאהב אותי אחר כך, אבל אני לא מצפה לכלום.
ההחלטות שלך, אני מקבלת.
אני לא מצפה שתחשוב רק עליי כל חייך, תמשיך.
תשכח ממני, למרות שאני לא שכחתי אותך.
זה יהיה המעשה הנכון
תפגוש מישהי שתוכל להגיד לה את המשפט הידוע.
שתוכל לאהוב אותה יותר ממני.
שתהייה לך משפחה.
זה מה שאני מאחלת לך.
אני מאחלת לך את הכול בחיים,
רק את הטוב ואת הרע לשכוח.
שתלמד שיעורים בחיים מהטובים ביותר.
אתה זה אתה, אל תשנה את זה לעולם

אז זהו, אני עכשיו צועדת את הצעד האחרון מליפול מהגשר.
אז שלום ולא להתראות.