המכתב חלק ראשון

זהו,מה שצריך להעשות צריך להעשות….
משכתי עוד כמה שניות ואז,כבר לא יכולתי.
הוצאתי מהמגירה דף שורות צהוב ועיפרון,בדרך כלל אני לא כותבת בעפרונות אבל לא רציתי לכתוב בעט ולעשות לכלוכים של דיו…
חידדתי את העיפרון במחדד החשמלי שלי כך שהיה על סף שבירה…
התיישבתי והאזנתי שניה לשקט,הוא היה כול כך נעים,היתה לי הרגשה שהוא מלטף אותי…
התחלתי לכתוב,מילה ועוד מילה,שורה ועוד שורה,פסקה ועוד פסקה…
העיפרון עבר על הדף בהרף עין,כול כך מהר שהפסקתי לעקוב,לא היתה צריכה לחשוב,זה היה כמעט קל מידי…
ופתאום נעמדתי,פתחתי את החלון והתנשמתי מהר,אוקיי,לספור עז עשר,ולהירגע…
הצלחתי להשתלט על הנשימות שלי אבל לא על הקולות,הם הפסיקו ללחוש והתחילו לצעוק,מה שגרם לנשימה שלי להידרדר עוד פעם,כבר הרבה זמן זה לא קרא לי,אבל עכשיו זה חזר…
הקולות צעקו,וזה כאב לי בראש,כול כך כאב…
רצתי לm.p שלי ושמתי את האוזניות על האוזניים,שיר הרוק הכבד הרגיע את הצעקות וכך גם את הנשימה,אני לא אוהבת את המוזיקה הזאת אבל היא היחידה שמעלימה את הקולות…
זהו,נרגעתי,וחזרתי לכתוב…
כעבור חצי שעה הרמתי את הראש והתבוננתי בתוצאה….