Ȳâň
אני מקווה לתגובות שליליות או חיוביות. (: הסיפור באמת עצוב, ואני מתאר לעצמי שקרו כמה מקרים כאלה. למי שעוד לא הבין, המלחמה הזאת היא מלחמת העולם הראשונה.

המלחמה והאהבה השבורה.

Ȳâň 08/03/2014 613 צפיות 4 תגובות
אני מקווה לתגובות שליליות או חיוביות. (: הסיפור באמת עצוב, ואני מתאר לעצמי שקרו כמה מקרים כאלה. למי שעוד לא הבין, המלחמה הזאת היא מלחמת העולם הראשונה.

קול החריקה של הרכבת נשמע בחוזקה, וגם קולה של המלחמה הארורה.
"אני לא יכולה יותר עם המלחמה הזאת!" היא אמרה
"תאמיני לי שגם אני, אבל שנינו נהרג אם יגלו שצרפתייה ואיטלקי רוצים להיות ביחד,
אני מצטער – זה לא יקרה. זה פשוט לא יקרה."
"אז למה שלא נברח? נברח מהמקום הזה, נסתתר בארץ זרה כדי שאף אחד לא ימצא
אותנו!" היא צעקה והתחילה לבכות.
הוא ליטף את שערה וטפח טפיחות קלות על גבה.
"את יודעת שגם אני הייתי רוצה את זה, אבל הדרך לארץ הזרה הזאת תהייה מסוכנת."
"אנטון, כל בני המשפחה שלי נהרגו, רק בזכותך אני חייה. אני לא יודעת מה הייתי עושה
בלעדייך, אתה הישועה שלי… אם לא נברח עכשיו, כשמדינות האויב עוד לא פלשו לפה,
הגורל שלי יחרב. בבקשה, אני מתחננת שנברח…" היא התחילה לבכות.
"לא מרי, אל תבכי! אני יודע, תאמיני לי שאני יודע! אבל אין לי כסף, לנסוע כל כך רחוק
כשיש הרבה סכנות בדרך… זה מסוכן."
"לי יש כסף…" היא אמרה בשקט
"מה אמרת?" אנטון הרים את הראש של מרי.
"יש לי כסף. אמריקאי אחד העסיק אותי בבר עד לפני כמה חודשים, הרווחתי מספיק כסף
כדי לקנות זוג כרטיסים ברכבת מהירה לכל מדינה אחרת בדרך הבטוחה ביותר,
והרכבת יוצאת עוד כמה דקות. הרכבת האחרונה, האחרונה למלחמה.
"בסדר. נעשה את זה." אנטון ומרי רצו לעמדת הכרטיסים במהרה ובשמחה.
"תני לי לקנות את הכרטיסים, אם תבקשי אותם את הם לא יתנו לך…
תחכי לי ליד הכניסה."
"בסדר, אני סומכת עליך." היא אמרה והלכה לעבר הכניסה לקרון הלובי.
"2 כרטיסים לאיטליה בבקשה." אנטון רימה את מרי. כל האהבה הזאת הייתה בסך הכל אהבה מצד אחד, אהבה מלחמתית. אהבה לא אמיתית, הוא רק רצה להביא את מרי לאיטליה ולזכות בקידום בצבא.
"הנה." הכרטיסן אמר
"תודה אדוני." הוא אמר והלך
"קדימה מרי, בורחים מהמלחמה!" הוא אמר לה ושניהם נכנסו לרכבת.

"אנטון… אני מפחדת." היא אמרה מספר רגעים לפני עצירת הרכבת.
"למה מרי?"
"אני מרגישה שאנחנו לא בורחים מהמלחמה, אלא נכנסים ישר לתוכה…
לאיזו ארץ קנית לנו כרטיסים?" היא שאלה כשכמעט התחילה לבכות.
הרכבת עצרה סופית והדלתות נפתחו. "איטליה. אני מצטער מרי."
"לא! בבקשה לא! תעזוב אותי, אני מתחננת!" היא צעקה "בבקשה אנטון! לא!"
אנטון משך את מרי לעבר היציאה, איפה שאנשי הצבא חיכו לה.
"קחו אותה מפה, מהר." אנטון זרק את מרי לעבר האיטלקיים
"לא! בבקשה לא! לא! חשבתי שהיה בנינו משהו! רציתי להקים משפ.."
היא ניסתה להגיד. עד שהיא כבר לא יכלה. האהבה שלה הרגה אותה.


תגובות (4)

סיפור יפה

08/03/2014 21:02

אתה ממש מוכשר

28/03/2014 19:36

די אתה ממש מוכשר

28/03/2014 19:47
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך