הפעם אני לא…

״נווו תסתכלי עלי רגע״ הוא צועק לי, הוא כבר מיואש ממני,
אני ממשיכה להסתכל על הרצפה, הרצפה המזוהמת,
כמו שאני חשה כרגע,
אני מרגישה מלוכלכת, דוחה, דרוכה,
פצועה, כואבת, נבגדת
הוא מניח את ידו על סנטרי ומרים אותו כדי שאני יסתכל עליו,
אני מעיפה את ידו ממני והדמעות מתחזקות,
״אני אוהב אותך את לא מבינה?!״ הוא צועק מתוסכל, בקול שבור מעט, וכאוב,
הפחד משתק אותי למשמע השלוש מילים האלה,
כבר הייתי פעם בסרט הזה,
כבר שיקרו לי ואני נפלתי ממבטו ששיקר לי,
אבל באותו הרגע שזה קרה אני לא ידעתי,
הייתי מסנוורות מאהבה, לא רציתי להאמין שהו משקר,
אני לא יודעת מה לעשות, איך להגיב
״אני אוהב אותך״ המשפט שהוא אומר לי,
מהדהד במוחי שוב ושוב,
לא עוזב לרגע
״אני אוהב אותך״
״אני אוהב אותך״
״אני אוהב אותך״
ככה כמו תקליט שבור, ממשיך וממשיך, לא מפסיק,
הוא מביט בי בצפייה, מחכה למוצא פי,
מחכה שאני יאמר שאני גם אוהבת אותו,
אני אוהבת אותו,
באמת!
אבל אני לא רוצה שוב להפגע,
שוב להאמין לשקרים,
שוב להאמין לשגוי,
שוב להאמין למה שהלב רוצה להאמין ולא למה שהמוח אומר,
או יותר נכון זועק לי לא לטעות,
הלב משכנע,
פועל על הרגש שלי,
כמעט ומנצח,
אבל לא,
לא הפעם,
הפעם אני לא יוותר כל כך מהר,
הפעם אני לא יפול בקסמיו,
אני לא יפול מכוח השיכנוע שלו,
הפעם אני לא יעשה טעויות,
הפעם אני יעשה את מה שהמוח אומר, שההיגיון,
הפעם אני יתעלם מהלב,
עד כמה שאפשר,
הפעם אני יעשה לפי השכל, ולא לפי הרגשות,
״אני מצטערת״ אני אומרת לו בעיניים דומעות,
הוא מסתכל עלי פגוע מעט, מעכל את המילים שיריתי לאוויר
אני מסתובבת והולכת…
הפעם,
הפעם אני יתעלם מהכאב העצום הזה שיש לי מהדחייה שלי אותו
הפעם,
הפעם אני לא יתן לעצמי להפגע