הפרידה הכואבת
ליוויתי אותו לתחנת הרכבת ולבי היה עצוב הוא בכל זאת החליט לנסוע וזה כנראה הסוף.
שמחתי כי הרכבת מתאחרת ונצטרך לחכות עוד 30 דקות יששש נמשיך להיות ביחד ישששש.
חיבקתי אותו חזק חזק נישקתי לו כמו פעם כשהיה רק שלי רק בשבילי, חייך אלי ואמר אל תדאגי לבטח ניפגש אל תדאגי.
לפתע הרכבת השמיעה את עצמה היא קרבה קרבה קרבה מה קרה ? האם חלפה מחצית השעה ? לא אך זהו הרכבת ממתינה בתחנה כשאני מחזיקה את ידו בחזקה קמנו מהספסל והלכנו לכיוון הרכבת היה תור ארוך של נוסעים וגם זה שימח אותי עוד דקה או שתיים זה טוב זה לחוש את ניחוחו להחזיק את ידו ולבקש שהדמעות תישארנה בעיניים עד שנפרד.
נוסע לפניו כבר עלה וזהו נגמרו העיכובים הוא נישק לי בחום ובאהבה ושלף משהו מכיסו ובשנייה האחרונה נתן לי את המשהו מכיסו.
הבטתי לעברו כשהוא מתקדם בתוך הקרונות וכשהגיע לחלון שלח לי נשיקה באוויר ואמר אוהב אותך תשמרי על עצמך תישארי צעירה יפה והחשוב יותר מאוהבת בי לנצח.
זהו הגלגלים של הרכבת החלו להתנועע אלוהים מה קורה כאן זהו הוא ממש נוסע ונפנף אלי לשלום ואז מאגר הדמעות נפתח ולא יכולתי ולא רציתי להפסיק הייתי חייבת להירגע זו אהבה כל כך גדולה כל כך ארוכה הנה הגיע כאן לסיומה.
התיישבתי על הספסל במתחם התחנה ולאט לאט פתחתי את המתנה :"ואוו צמיד עדינה מזהב לבן בדיוק כפי שאני אוהבת לאורכה של הצמיד היו מזוזה, גלובוס, מגן דוד והמלה אהבה בשפה אנגלית כי תמיד התפארתי בפניו כמה אני אוהבת לדבר באנגלית וכי בתיכון הייתי בהקבצה ראשונה 5 יחידות וממשיכה באוניברסיטה אנגלית ומדעי המחשב.
פתק בכתב ידו המתין לי ורק מלה אחת הייתה בו "אוהב" ותו לאו.
החשכה החלה יורדת אפילו בתחנת הרכבת ולפתע התעשתתי ישבתי שעות כדי לבכות .
תגובות (4)
וואוו, אני ממש אוהבת את השירים- סיפורים שלך!
ו… את ממשיכה לכתוב, נכון???
איזה שיר יפה:)
(זה שיר, נכון? חח)
תמשיכי לכתוב מהמם כמו שאת תמיד כותבת ^_^
אני הרבה לאו אתכן מלא מלא לאו אתכן מכל הלב ממש ממש כך תודה על התגובות המחממות את הנשמה וכמובן אני אמשיך לכתוב כי חששתי שהם העיפו אותי מהאתר בעקבות הדיאלוג בין אור וביני שהיה לא נעים בלשון המעטה אך לאחר שפירסמו אמנם לא את כל הסיפורים אך חלק מהם אז נשארת וממשיכה לכתוב ולא לשכח אני הרבה לאו אתכן הרבה מאד ממני ב – ♥ בקי ♥
את כותבת מצוין :)
שיר מאוד יפה