זה עצוב, אבל אני טמבל.

בתור בנאדם שלא רגיל לכתוב סיפורים ודברים וכאלה, החלטתי לשתף איכשהו את הסיפור הזה.
24,סטודנדט, גר לבד. תחילת סמסטר ראשון שנה ראשונה. חוזר מדרום אמריקה לחיים האמיתיים ומתחיל שלב הזוי לגמרי בחיים. עוזב את הלונגים , את הים האינסופי ואת ההתנסויות המשוגעות ומתחיל שלב קצת יותר רציני בחיי.
מגיע לכיתה, מבולבל קצת, מתרגש קצת, מנסה להתרכז כשבראש עוד רצות לי תמונות ממקסיקו. אף פעם לא ממש הייתה לי בעיה עם נשים, נראה טוב סך הכל, ואז, ואז ראיתי אותה (מוזיקה מרגשת ברקע, לא באמת.), יושבת מאחורי קצת משוגעת אבל מקסימה בעיניי, פס צבוע בשיער משקפיים שחורות של לילה הזוי שעבר עלייה. לא הייתי צריך לחשוב יותר מזה בשביל להגיד לעצמי "אני חייב אותה. אני חייב שהיא תהייה שלי" קצת עם אובר ביטחון עצמי ידעתי שיום יבוא והיא תהייה שלי. מפה לשם, מצאנו על מה לדבר, איזה התמרמרות משותפת על החומר במטמתיקה, בעידן האדיר והשטחי של היום אפשר לראות הכל על בנאדם לפי הפייסבוק המזויף שלו, אבל את הרעיון הכללי אפשר להבין (במילים אחרות – יש לה חבר או לא?!), ראיתי שכן, בערך, לא בדיוק. פוסט שלהם ביחד לפני כמה חודשים לא שכנע אותי. התחלנו לדבר קצת יותר, עם תירוץ מטופש של "לא הספקתי לכתוב משהו בשיעור את יכולה לשלוח לי בוואטסאפ" השגתי את הטלפון שלה, שיחות על תרגילים באינטגרלים הפכו ל"מה את עושה בסופש?" זה היה יום חמישי, עד ראשון בבוקר אנחנו מסתמסים, צוחקים, משתפים קצת סיפורים מצחיקים על צלקות שנשארו לנו. אני אומר לעצמי "יאללה תזמין אותה לאיזה בירה מה כבר יכול להיות?" וכך היה, היא באה אליי ישבנו שתינו דיברנו על כל מה שהיה לדבר עד שנגמרו המילים. עשיתי את הטריק הכי ישן בספר והבאתי לנו סמיכה לספה בסלון ישבנו ראינו סרט ומתחת מתלטפים קצת, אני מסתכל עלייה והיא עליי, ואני יודע, אני יודע שזה לא כדאי באמת, לא בגלל החבר (אם בכלל) גם בגלל שבכל זאת, אנחנו לומדים ביחד לפחות 3 שנים, אם לא מסתדרים דברים זה יכול להיות מכוער מניסיון. אבל הלב והגוף רוצים מה שהם רוצים והתנשקנו, אחלה נשיקה, שפתיים רכות, בדיוק כמו שאני אוהב. היא אמרה לי "אנחנו לא נשכב היום" ואני אמרתי לה "ברור שלא זה לא כדאי" – שכבנו.
שכבנו וזה היה טוב, מאוד. רצינו עוד ולפני ששמנו לב כבר היה בוקר נרדמנו מחובקים במיטה, עייפים אך מרוצים מה שנקרא. היא קמה שתינו קפה ואז היא אומרת לי "אל תתבאס עליי, אבל יש לי חבר, ממש רציתי אותך מהרגע שראיתי אותך, אתה מיוחד" אתם כבר מבינים לאן זה הולך. זו הייתה הצעקה של קארמה אליי שאומרת לי "אל תהייה טמבל! תחליק את הלילה הזה, בוא נגיד שלא ידעת, אבל תעזוב אותה" – לא עזבתי. חשבתי שבאיזשהו מקום אני משהו אמיתי בשבילה, מישהו כל כך מיוחד שהיא הייתה מוכנה לבגוד בחבר שלה שהיא כבר לא אוהבת ופשוט "לא יודעת איך לסיים את זה".
5 חודשים היא לא ידעה איך לסיים את זה, 5 חודשים של 3-4 פעמים בשבוע שהיא אצלי והיא לא ידעה איך לסיים את זה. ואני? אני ממשיך ונפתח אליי.. מתלטפים שעות במיטה בלי להגיד כלום רק להסתכל אחד לשני בעיניים, מידי פעם היא לוחשת לי "אתה הסקס הכי טוב שהיה לי " בצורה הכי משכנעת שבחורה יכולה רק להגיד. אחרי ש3 שנים עברו מאז שנפרדתי מהאקסית הקוביית קרח נמסה והתחיל להרגיש דברים, לא אהבתי את זה, אני לא יכול לסמוך עלייה. אבל אני כל כך רוצה אותה וזה פשוט לא נמאס.
נסחפתי, נדפקתי, טעיתי. הגיעה התקופת מבחנים ואיתה הלחץ והבלגן והחוסר זמן המתיש הזה (לסטודנטים בינינו) ואמרתי לה "מאמי תקופה קצת לחוצה בטח לא נתראה יותר, ללמוד איתך אני לא אצליח…" והיא הבינה, הסכימה איתי, עצרנו קצת, 3 שבועות אולי.
אני לא בנאדם שיודע הרבה, אבל בשפת גוף אני כנראה טוב. עברו 3 שבועות וריאתי אותה שוב, עם חבר מהלימודים, הם הלכו אחד ליד השני וזה היה יום חם בטירוף, רק הלכו והבנתי – יש ביניהם משהו, היא כבר מצאה לי מחליף.
עצבני ומבולבל , לא יודע אם זה אגו ש" רבאק הוא לא יותר טוב ממני" או שאולי זה משהו קצת יותר עמוק מזה, אולי באמת אני מרגיש אלייה משהו, רוצה אותה בקטע קצת אחר, שזה לא רק פיזי, שלפעמים גם בא לי לספר לה קצת על הילדות שלי, על חלומות שהשארתי בדרך, ועל דברים שאני עוד רוצה להספיק לעבור ולחוות, ואולי זה גם איתה – אני לא יודע.
שבוע התברברתי עם זה עד שלא יכולתי, שלחתי לה הודעה. אמרתי לה שאני יודע שיש לה איתו משהו, רואים, שלא תעבוד עליי. היא אמרה שזה היה חד פעמי ושהיא לא מבינה מה בעיה שלי "חשבתי שאתה לא מחפש משהו רציני,זה מה שאמרת כשהתחלנו את זה. אני בטוחה שבכל סופש אתה עם מישהי אחרת." אבל לא הייתי, לא רציתי.
קבענו שהיא תבוא אליי בשישי, שנדבר על הכל כי בטלפון זה לא לעניין. היא באה ואמרה את האמת, בערך, יש לה איתו משהו, אבל אני באמת מיוחד ואני עדיין הכי טוב שהיה לה, היא אמרה שהיא פיתחה אליי רגשות וידעה שאני לא במקום הזה אז היא ניסתה לשכוח ממני (לא בזה שהיא תשקיע בחבר שלה כן? בזה שהיא תמצא לי מחליף למשך השבוע, ואני לא עף אבל באמת? הוא?). וקניתי את זה. היא נשארה לישון, לא שכבנו, כמעט ולא עשינו כלום.
קמנו בבוקר והיא אמרה לי "אני הולכת לקחת זמן לעצמי, אני לא מבטיחה שזה יהיה קצר, אבל אני חייבת לחשוב מה אני רוצה מהחיים שלי ולעשות את זה כבר." ואני אמרתי לה "תעשי מה שאת רואה לנכון, אל תשקרי יותר. אני לא מחכה לך" אבל חיכיתי וקיוויתי, והיא באה אליי שוב מאז. הפעם שכבנו, וזה היה טוב, אפילו יותר מפעם היא אומרת לי מילים שאף אחת לא אמרה לי לפני, זזנו יחד היינו הכי מחוברים שגבר ואישה יכולים להיות.
אבל הסיפור הזה לא נגמר טוב, סך הכל גירדתי לה איפה שהיה מגרד. ביום אחר (היום) שבא לה עליו קצת יותר מעליי היא אצלו, והיא שלו להיום. השעה רבע ל1 ואני כותב את הסיפור הזה כבר חצי שעה. אם מישהו ייקרא או לא, אני לא יודע, אבל אחרי 4 סיגריות (ואני לא מעשן) גם זה לא עזר, והייתי צריך לשפוך קצת.
אני כל כך שונא אותה, לא מבין איך הגעתי למצב הזה, רבע ל1, היא אצלו, ואיכשהו אני מת שהיא תשלח "אני באה אליך". אפס גמור, אבל זו הייתה טעות לצפות ליותר ממנה.
סיפור עצוב, אבל אני טמבל.