זכרונות – המשך ל'אני מצטערת'

לפעמים אני שוקעת בזיכרונותיי… מנסה להוציא את המראות מראשי, לשחרר סוף סוף מהעבר, אבל עד כמה שאני קרובה אני בכלל לא. כל צעד קדימה גורר אותי אחורה, לפחות שני צעדים.
לפעמים אין לי מה לעשות, אני רק מוחה את דמעותיי ומחכה שייפסקו… ולפעמים הגורל מאיר פנים, וחלומותיי עלייך מעוררים אותי בחיוך. אך איך אוכל לשכוח אותך אהובי, את חיוכך, את צחוקך המתגלגל שמשמעותו היא שעשוע טהור בלבד…
כשאני עוצמת את עיניי, אני כמעט יכולה לראות את פניך שוב, לחוש את נשיקתך על שפתיי… כל זה קרה לפניי שנים, וכל מי שעודד אותי אז, כבר התייאש… נשארתי עם בננו היחיד, אותו גידלתי לחיים של נתינה ואהבה. אבל אהובי, גם עליו לא הצלחתי לשמור… אותו גנרל חסר לב שלקח אותך חזר גם בשביל בננו, אשר ישן עכשיו במקום נידח, מחכה להוראה לתקוף… ואני בחוסר וודאות, מסתובבת בלילה, איני ישנה, ללא שום מושג אם הוא חי או מת…
אוי, אהובי, מה אעשה? איך אוכל לשמור עליו, לשמור על חלקך היחיד שנותר לי? הריח שלך כבר מזמן התפוגג, מצעיך כובסו כבר מאות פעמים וזיכרונותיי הטובים ממך מתחילים לדהות, להשאיר לי רק את הכאב…
אוי, אהובי, מה אעשה..?

*כל הזכויות שמורות לי*