חוט שנפרם

החוט, כמו כל החוטים בעולם, התחיל צפוף בתוך סוודר. כולם אותו דבר, מיועדים למען מטרה אחת ויחידה. להיות הדבר שהם נועדו להיות- סוודר מחמם.
אבל, החוט שבסיפורנו אינו חוט פשוט. יש לו מחשבות, שיקולים, דעות ולמרבה הפלא- הוא מאוהב. מאוהב בחוט של משי בצבע ורוד, שנרקם בשמלה שנחה ליד הסוודר בארון. הם מביטים אחד על השני לילה אחר לילה, ומדברים בשקט. כשאחד מהם צריך לצאת- הסוודר לעוד יום קר, והשמלה לעוד אירוע משמח- השני היה מחכה עד שיחזור. כשהשמלה התלכלכה בכתם רוטב מהדג פילה שהיה בחתונה, או כשהניחו את הסוודר בדיוק על השוקולד שנשפך במטבח- הם היו הולכים לכביסה. החוט השני היה מאוד עצוב עד שהראשון היה חוזר ממה שהם קראו לו ״שיטפון המוות״.
יום אחד, כשהילד בעל הסוודר לקח אותו למשחק כדורגל מאוד חשוב שהתקיים בבית הספר, הוא התפלא שהסוודר לא עולה עליו.
״סוודר טיפשי!״ הוא צרח וזרק אותו לרצפה. ״הוא קטן עליי!״ הילד הוציא מהארון סוודר חדש, יפה, סרוג מחוטים חזקים בצבע אדום-כחול. הוא לבש אותו, לקח את הכדור ממיטתו ורץ החוצה.
החוטים בסוודר צעקו במחאה, עד שהחוט המיוחד שלנו השתיק אותם. ״שקט!״ הוא קרא. ״סיימנו את ייעודנו כאן!״
״אנחנו לא!״ צעק אחר. ״נועדנו להיות מאוחדים יחד, להישאר ולמלא את תפקידנו כסוודר!״
״אה, כן?״ צעק החוט המיוחד. ״אני לא רוצה להישאר, בסדר? יש לי חיים, חיים שלא ניצלתי אותם במלואם.. איתה.״
הוא הביט בשמלה, שהיה ניתן לראותה מבעד לדלתו הפתוחה של הארון, והיא חייכה אליו חיוך לבבי.
החוטים השמיעו קולות הפתעה. ״אסור לך!״ קרא חוט אחד, אחד מהחוטים הבודדים ששימשו את פתח הצוואר של הסוודר. ״אם תעזוב עכשיו, הסוודר ייפרם!״
״אתם לא מבינים?״ אמר החוט המיוחד. ״לא אכפת לי. אני רוצה לנצל את החיים במלואם. תמצאו חוט אחר שיסכים להיות צר-אופקים כמוכם, לא לראות את כל ההפתעות שמציע הזמן.״ הוא הביט בכולם. ״אז מי מצטרף אליי?!״
אף חוט לא זע. ״אממ..״ אמר חוט שהיה קרוב אליו. ״אני חושב שכדאי שנישאר. למען עתידם של כולנו.״
״אוקיי, תישארו,״ אמר החוט בזעם. ״אני הולך מכאן!״
הוא ניתק עצמו מהשאר, בעוד שכל החוטים צועקים דברים, מ״אל תעשה את זה״ ועד ל״בוגד מסריח״. הוא ניתק לחלוטין.
״בואו נתפוס אותו ונחזיר אותו!״ קרא החוט התחתון ביותר.
״זה יהיה קשה יתר ממה שנראה. הסוודר יתפרק עוד יותר מהר.״ ענה לו אחר.
ובעוד הוא אומר זאת החוט שבמרכז נפער, וגדל וגדל.. ולפתע החוט היה מכוסה בבד ורוד שנפל עליו מאיפשהו.
הוא ראה את חוט המשי הורוד מתקרבת אליו. ״ניתקתי גם. אבל לא אכפת לי כל עוד אני יכולה להיות איתך.״
הם חייכו אחד לשני. ״לא אכפת לך גם אם חיים שלמים ייהרסו בגללך?״ שאל החוט המיוחד.
״לא.״