יש לך כוח עליי

״רדי ממני, נמאס לי לשמוע את השטויות שלך כבר!״
יצאת מהבית כועס למדי וטרקת אחרייך את הדלת.
טרקת אותה כמו שאתה תמיד עושה באיזשהו שלב, כשאנחנו רבים.

אני יודעת לאן אתה הולך מכאן. אבל אני שותקת. אני שותקת רק כדי לא לאבד אותך שוב.
יש לך כוח עליי, אתה בטח יודע.
אתה יכול לנצח אותי תמיד, ואני שונאת את זה. אבל אני, כמו תמיד, שותקת.

אז, כשנפרדנו… הרגשתי כאילו הרצפה קורסת מתחת לרגליי. כשנפרדנו, זה היה הדבר הכי קשה שקרה לי בחיי. והכאב הזה… אי אפשר היה להסביר אותו.
נזרקתי אחורה בזמן וחשבתי על עצמי בתור ילדה קטנה. שכבתי במיטה של אחותי הגדולה כשהיא בוכה בפניי את נשמתה, אחרי שהחבר שלה עזב אותה. היא תמיד אהבה לספר לי הכל. היא ידעה שאני היחידה שלא תעביר עליה ביקורת או תנופף עליה באצבע ״נו-נו-נו״. הייתי ילדה קטנה, כזאת שלא מבינה כלום מהחיים שלה.
״תגידי, שירן… איך מרגישים שהלב נשבר? זה כואב?״
״טופי קטן שלי, זה הכי כואב בעולם.״ היא אמרה וניגבה את הדמעות מעיניה.
״אז אולי תלכי לרופא?? זה לא מסוכן?״
״שום רופא לא יוכל לרפא את הכאב, טוף. כשתגדלי תביני.״ היא ליטפה את שיערי.

ומה אם אני לא רוצה לגדול? מה אם אני רוצה להשאר לנצח ״הטופי הקטן״ של אחותה, זאת שלא מבינה כלום?
מסתבר שהטבע חזק מאיתנו והחיים עוברים מהר מדי מבלי שנשים לב.

אז כשנפרדנו… הבטחתי לעצמי שאעשה הכל כדי להחזיר אותך. גם אם זה אומר להתעלם מזאת שאתה הולך אליה, בכל פעם שאתה יוצא מהבית שלי עצבני.

״אני חייב לברוח, את לא מבינה? היא עוזרת לי לשכוח מכל הבלאגן ביננו, אני לא מסוגל לשבת בבית ולשקוע במחשבות. את מכירה אותי…״ אמרת בשיחה ההיא, רגע לפני שהלכתי.

כן, אתה לא הבנאדם הכי רגיש שאני מכירה. אתה לא מפגין רגשות ולא ״שוקע במחשבות״… אתה שום דבר מהעולם הרגשי הזה. כל מה שקורה בחדרי הלב שלך נשאר בינך לבין אלוהים.
המחשבה היחידה שעברה במוחי באותו רגע היא ״שילך להזדיין״.
אז עזבתי. עזבתי את הדבר היחיד שגרם לי אושר בחיים, הדבר היחיד שגרם ללב שלי להמשיך לפעום.

אבל יש לך כוח עליי, אתה בטח יודע.
הבטחתי לעצמי שאעשה הכל כדי להחזיר אותך. גם אם זה אומר להתעלם מההיא.

אבל שתדע שיכאב לי. בכל פעם שתעזוב אותי בוכה בסלון ותלך אליה, תדע שיכאב לי.
בכל פעם שנשכב מחובקים במיטה ואראה אותך עם מבט קצת מרוחק, אני אתהה אם אתה חושב עליה. בכל פעם שאנסה להצחיק אותך ולא תצחק, אני אחשוב אם היית צוחק אילו היא הייתה מנסה.

אולי יכאב לי… אבל מנחמת אותי העובדה שאתה שוב שלי.
אז טרקת אחרייך את דלת ביתי, ואני יודעת לאן אתה הולך מכאן. אבל אני, כמו תמיד, שותקת.