כשאתה מנסה לתקן אדם שבור, בקלות אפשר להיחתך מהשברים

•כשאתה מנסה לתקן אדם שבור, בקלות אפשר להיחתך מהשברים•

היא ישבה בחדר, בוהה לבחוץ מהחלון. החלון הזה שעליו ישבה בכל פעם שרגש הציף אותה; כשבכתה, כששנאה, כשכעסה, כשרוגשה, כששמחה וכשאהבה. אך הפעם עיניה היו ריקות מהבעה. היא הייתה שבורה מכדיי להרגיש משהו. רק קולות הילדים המשחקים שברו את השתיקה.
אילו הוא רק ידע מה עשה לה באותו ערב.. אבל הוא לא ידע, לעולם. היא בנס ניצלה מרצונותיו. ואם ההוא שהיא הכירה לא היה מגיע באותו רגע ספק אם בכלל הייתה חוזרת בחיים.
היא שמעה את צעדיו של זה שאהבה פעם על רצפת הפרקט. ועכשיו כבר לא הרגישה אליו אהבה, בסהכ היא חיבבה אותו אך כבר לא כמו פעם. היא רק לא רצתה שיתאכזב, שידאג. מנסה לאסוף את עצמה במהירות לפני שיכנס ויראה את הסערה שהתחוללה בה. שמה לב פתאום לדמעות שזולגות להן בשקט מבלי שהתייחסה אליהן, מעידות על הסערה המתחוללת בנפשה. היא הספיקה לנגב עין אחת לפני שהוא נכנס לחדרה.
מסתכל עליה חשופה לפניו, כמו ספר פתוח הוא קרא אותה, את זו שהוא אהב. מתעלם מפגיעותה ומהסערה המשתוללת בליבה התקרב כדי לחבקה, להרגיע את השריפה שבה.
היא קפצה ממגעו על עורה וברחה, לא יכלה לתת לאף אחד לגעת, להתקרב. לא אחרי מה שיכל לקרות.
היא התיישבה בזהירות על קצה המיטה, מכווצת, מפוחדת מעצמה.
הוא התקרב בזהירות ובאיטיות, נותן לה זמן לעכל שהוא מגיע, מושיט לאט את ידו ללטפה, מנסה למצוא עוד איזה קצה חוט כדי לאחוז בו, לא לכעוס עליה, לא לשרוף את הגשר הרעוע שנותר ביניהם.
היא קפצה ממגעו אך נשארה יושבת בקצה המיטה, תופסת את עצמה חזק כדי לא להרוס את התפרים שהם רוקמים ברגעים אלו, תפרים על אלו שנפרמו כבר.
הוא ליטף את שערה, מוסיט אותו מעיניה הרטובות, מנגב בגב ידו את הדמעות שיורדות לה בלי שליטה. לוחש לה שהוא אוהב, שהוא כאן ושומר עליה.
היא מתכנסת בעצמה, מנסה להתעלם מהקושי של להישאר קרובה אליו, מסיטה את ראשה במקצת.
הוא לוחש שתסתכל עליו, שתביט לו בעיניים, אלו שרוצות את הכי טוב בשבילה, אלו שאוהבות אותה.
אך היא לא יכלה, היא כבר לא הרגישה את אותו הדבר. מתנחמת בעובדה שידעה מאז ומתמיד שמגיעה לו מישהי טובה יותר. שתאהב אותו באותה רמה שהוא אהב אותה.
הוא ניסה לסובב את ראשה אליו אך היא לא נתנה לו לגעת בפניה, מתעלמת מהבעת פניו הפגועה היא קמה וחיבקה אותו חיבוק סתמי מאחורה, לוחשת שהיא מצטערת אבל היא כבר לא אוהבת, שמגיעה לו מישי שתאהב אותו באמת כמו שראוי לו, שישכח אותה, זה יעזור לו. שהיא תמיד תדאג ותמיד תשאר בשבילו אך מרחוק. שהיא תמיד תחבב את מי שלימד אותה לאהוב, אבל היא לא רוצה להעיק, לא רוצה שידאג או שיאהב. היא תהיה בסדר, היא הבטיחה. היא תשמור על עצמה ולא תפגע בעצמה שוב, כמו פעם.
הוא התחנן שהיא לא תלך, שתילחם. אך היא ענתה לו שאין כבר על מה להילחם.
היא נעלמה לו מהעיניים, יוצאת בחרישיות מהחדר. משאירה אותו חתוך משברי ליבה. שברים שלא הוא גרם להם. שברים שהוא רק ניסה לתקן אך ללא הועיל.
שברים של משהו שהוא אהב פעם. שברים של אושר.