לא!!!-אלי

"לא!!!" היא צעקה ברגע שהיא ראתה את חברה שלה מתאבדת."לא!! זה מאוחר מידי!" היא בכתה. היו באותו חדר אמבטיה ושירותים כל כך הרבה דם ודמעות. שרפרף היה מונח מתחת לגופה המת וחבל היה קשור מצורה לתקרה. היא מתה. ודם, כל כך הרבה דם נוזל מידיה החתוכות. "למה!!!!!" זעקה אלי. "אני לעולם אוהב אותך, אלין"
מאותו רגע היא לא הפסיקה לחשוב על אלין. היא עברה עיר. היא הייתה חייבת. היא לא יכלה להישאר.
"טוב אז היה נחמד לדבר איתך" אלי אמרה לחברתה החדשה ברגע שחבר שלה היגיע. "כן…" אלי לא הפסיקה לחשוב לרגע מה קרה לאלין. היא לא הפסיקה לחשוב על זה לרגע. על הדבר הכל כך מיוחד שהיה ביניהן. הן היו הכל! היא הלכה יד ביד עם חבר שלה ולא הסתכלה לאחור אפילו לשניה לראות את הבעת הפנים המקנאת של אייריס ברגע שהן עזבו. הם הלכו לדייט במסעדה והיא לא הפסיקה לחשוב מה מיוחד בילדה הזו. מה כל כך מושך באייריס. היא לא ידעה. היא רצתה לדעת אבל לא ידעה. הם חזרו וכל אחד הלך לדרכו.
"לא!!!" אלי צרחה "לא שוב!!! בבקשה תגיד לי שזה לא נכון!!!" היא צרחה על הרופא בבית חולים "הוא כל מה שנשאר לי!!!" "אני מצטער ילדה אנחנו לא יכולים לעשות כבר כלום. המחבל רצח אותו. בדם קר." זה לא היה נכון, היא ידעה את זה, מישהו רצח אותו. זה לא היה יכול להיות מחבל. הוא היה בבית כל הזמן.
היא בכתה. בכתה כל הזמן. היא החליטה ללכת לאייריס. אייריס הייתה בבית, ישבה על הספה, קראה ספר. היא ראתה אותה בוכה ורצה אליה. "הוא- הוא מת!! מת!" "ששש" היא אמרה וליטפה את שיערה הארוך. אייריס הייתה יותר גבוהה ממנה ב10 סנטימטרים. אלי הייתה די נמוכה. "די אני פה, בשבילך, לא משנה מה, אני פה. מבטיחה." היא אמרה ונישקה את ראשה קלות. כל יום מאז היום הזה הן היו ביחד. בבית ספר אנדי, חבר טוב של אלי נתן לה פתק 'אני אוהב אותך ולעולם אוהב בבקשה תהיי שלי.'
יום למחרת אלי ואייריס רבו. "את הבטחת! שיקרת…" היא בכתה ורצה לחדר שלה. "אלי! אלי חכי!" היא רצה אחריה. נשענה על הקיר. "סליחה, זו הייתה אשמתי, לא הייתי פה כשהיית צריכה אותי." היא באה, התישבה לידה ליטפה את שיערה ולחשה לה "סלחי לי" היא שתקה "אני סולחת" הן הסתכלו אחת לשניה בעיניים ואז אלי קמה והלכה למטבח. היא התישבה על הכסא ואייריס היגיעה. התישבה לידה. "תקשיבי, אני רוצה לספר לך משהו כבר הרבה זמן. לאחרונה אני מרגישה אליך רגשות קצת יותר מחברות ו…" "אייריס… אני רציתי להגיד לך שאני אוהבת מישהו אחר.." "אה…" "סליחה… זה אנדי. הוא די מוזר אבל חמוד." "אה.. כן.." והיא יצאה מהבית. 'זה היה מוזר'. היא חשבה לעצמה. היא קראה ספר ואחרי שעה אייריס חזרה והם דיברו. "הוא לא אוהב אותך. זו היתה בדיחה על חשבונך." אלי בכתה כל כך הרבה. "די נו, אני אנחם אותך כמו פעם." "לא! את לא מבינה הוא כתב לי את זה!" היא הראתה לאייריס את המכתב. "אני מבטיחה אני אעשה הכל!" אלי הלכה מהמטבח לסלון ואייריס עצרה אותה. "בבקשה…" היא אמרה עם עיניים מלאות בדמעות. "קחי את ותחביאי את זה או תעשי עם זה משהו אני לא רוצה לראות את זה יותר בחיים!" אייריס באה לצאת מהחדר "אה ו…" היא נגשה אליה ונישקה אותה על הלחי. אייריס הלכה וכעבור חצי שעה היא באה. "זהו. זה מת. כאילו המכתב." אלי באה אליה בלי לחשוב פעמיים הסתכלה לה בעיניים, והן התנשקו.