לא יודעת מי אני פרק 2

רוברט
פרק 2

"אני יכול לשאול מה עשית מחוץ לבית שלי?" שאלתי את הנערה המסתורית שכבר ימים הייתה מחוסרת הכרה.היא לא ענתה,ידעתי שמשהו לא בסדר אצלה אבל לא ידעתי מה וזה סקרן אותי.
"את מדברת?או שאני הולך עכשיו" אמרתי וקמתי מהמיטה שעליה ישבתי.
"אל תלך" היא לחשה "אני לא זוכרת".
"מה את לא זוכרת?" שאלתי "לא זוכרת כולם…אני לא יודעת מה עשיתי שם",היא אבדה את הזיכרון,הבנתי את זה עכשיו.
"את זוכרת איך קוראים לך?"שאלתי.
"לא" היא אמרה "אני לא זוכרת מי אני" טוב ,זאת בעיה,אם היא לא זוכרת מי היא זה אומר שהיא לא יודעת איפה הבית שלה,ואני לא יכול לזרוק אותה לכלבים,לרחוב.העולם הזה הוא רע,והרחוב הוא לא מקום לבחורה אבודה.
"טוב" אמרתי "אני רוב,וזה הבית החדש שלך.יש שאלות?"
ידעתי שאני עושה את הדבר הנכון בכך שאני פותח את דלת ביתי בפני הנערה האבודה הזו,ידעתי שהיא תודה לי,כמו כול מי שאני ואבי המנוח הכנסנו לביתנו,ידעתי שזה הדבר הנכון אבל זה לא הרגיש לי כך.
"כן" היא אמרה "מה המקום הזה?"
"המקום הזה הוא הבית שלי.אני,אבי ואחותי הקטנה גרנו כאן מאז שאני זוכר את עצמי ביחד עם עוד ילדים שאבי היה הוסף מהרחוב,אחרי שאבי נפטר הצטרפה אלינו גם לורה,אם הבית כי לא יכולתי לטפל לבד בשלוש עשרה ילדים" הרגשתי מחנק בגרוני,לא יכולתי להמשיך את הסיפור,לא יכולתי להיות כן יותר,היית חייב לצאת לחצר,לנשום עמוק.
"אני הולך"אמרתי לנערה האבודה שלי,"את צריכה לנוח,אם תצטרכי משהו תקראי לאם הבית או לאחותי הקטנה ,לריסה,ו..תרגישי טוב" יצאתי מחדרה,צעדתי קדימה והרגשתי את מבטה נעוץ בגבי,אני חושב שהיא אמרה תודה על הכל.