לא יודעת מי אני פרק 3

הנערה
פרק 3

אני לא יודעת כמה זמן בדיוק שכבתי ככה במיטה,בלי לעשות דבר,רציתי שרוב יבוא לכאן שוב,רציתי לשאול אותו כל כך הרבה שאלות אך הוא לא שב.
השמש שקע בינתיים ובדלת נשמעו דפיקות ואחריהן נכנסה אם הבית,"חשבתי שתרצי לאכול משהו" אמרה ובידיה היה מגש ועליו צלחת מרק מהביל ושתי פרוסות לחם.
"אני לא רעבה,תודה"אמרתי לה,היא הניחה את המגש על השידה בפינת החדר,"למקרה שיבוא לך לאכול" אמרה.
"את יכולה לומר לי בקשה איפה רוב?"שאלתי "אני רוצה לדבר אתו"
"האדון רוברט נמצא בגן,נערתי" אמרה לורה."אני יכולה ללכת לדבר אתו?"שאלתי "כן,נערתי.בואי אתי והראה לך איכן נמצא הגן".יצאנו מהחדר,בחוץ היה מזדרון רחב ידיים ומלא בדלתות,כולן היו סגורות.בקצה המזדרון היו מדרגות,על הריצפה והמדרגות נח לו שטיח ירוק עם שוליים בזהב,הבית הזה נראה לי כמו ארמון של נסיך באיזו אגדה ולא בית של ילדים שנאספו מהרחוב.לא היה שום זכר לילדים בקומה הזאת.
"הקטנים ישנים" אמרה אם הבית כאילו קרא את מחשבותיי "והגדולים יותר נמצאים בסיפרייה עם ואלרי,כל יום בשעות הערב היא נוהגת לקרוא להם סיפורים" הסבירה לי לורה.
"מי זו ואלרי?"שאלתי בזמן שירדנו במדרגות "ארוסתו של האדון רוברט,הוא לא סיפר לך עליה בזמן שדיברתם?".
"לא"אמרתי בלחש,משום מה הידיעה שיש לרוב ארוסה גרמה לי להיות קצת עצובה.
"הגענו.הגן נמצא מאחורי הדלת הזו" אמרה והצביעה על דלת גדולה ומפוארת מעץ."תודה" אמרתי ופתחתי את הדלת.מאחורי הדלת ניצב לו גן יפהפה מלא בעצי נוי ופרי,היו שם אין ספור סוגי פרחים ומזרקה גדולה שבמרכזה עמד פסל של בחורה עירומה שהחזיקה כד,רוברט ישב על שולה המזרקה ובידו אחזיק ורד אדום.
"היי"אמרתי,כבר לא הייתי כל כך בטוחה שמתחשק לי לדבר אתו,אחרי הכל הוא בחור זר,אני לא יודעת עליו כמעט כלום.איך אוכל לבטוח בו.
"היי,איך את מרגישה?"שאל,"יותר טוב תודה"אמרתי,הוא קם ממקומו והתחיל ללכת לכיוון הדלת "כדאי שנכנס,מתחיל להיות קריר"אמר והתקרב אלי,"זה בסדר,נעים לי כאן.אבל אתה יכול להיכנס אם אתה רוצה,אני מעדיפה להיות כאן קצת" רציתי שיכנס,לא רציתי לראות אותו עוד,שיניתי את דעתי,רציתי להיות עכשיו לבד.
"גם אני מעדיף להיות כאן" אמר,
הרגשתי את הרוח מלטפת את זרועותיי,נהיה לי קר עכשיו,לבשתי רק כותונת דקה שלא חיממה אותי כלל."קר לך?"הוא שאל,ולפנה שהספקתי לענות הוא פשט את הג'קט שלו וכרך אותו סביב כתפיי,הורד עדיין היה בידו,שערו הסטור כיסה את עניו הירוקות,השפלתי את מבטי אל האדמה.
"הכל בסדר,נערתי?"שאל.
"כן,האדון רוברט.תודה" אמרתי "תקראי לי רוב……אם את רוצה" לא יכולתי להתאפק יותר,רציתי לראות איך יגיב אם יגלה שאני יודעת על ואלרי."איך ואלרי קוראת לך?"שאלתי.
"ואלרי?מי סיפר לך עליה?"
הרוח שרקה וסטרה לפניי,שיערי התנופף ברוח והשיער על עורפי סמר מקור,רוברט הדק את הג'קט סביב כתפי ואמר "זה לא משנה עכשיו,בואי נכנס.שלא תחלי".
"אני רוצה לדעת על ואלרי" אמרתי "אתה אוהב אותה?"
"בואי נערתי,ניכנס?"

אני לא זוכרת הרבה מהשיחה שלי עם רוברט אתמול בלילה,אני רק זוכרת שהיה קר ושכנרה הוא הביא לי את הג'קט שלו כי כשהתעוררתי הוא עדיין היה אצלי,אני גם זוכרת ששאלתי אותו על ארוסתו,ואלרי,אך הוא לא ענה.
"בוקר טוב,נערה"זאת הייתה הילדה עם שיער הזהב,"אם הבית אמרה לי למסור לך את הבגדים האלו,היא בקשה שתרדי עוד רבע שעה לארוחת הבוקר" היא הניחה את הבגדים על המיטה וחייכה אליי.
"תודה….קלריסה.נכון?"
"לריסה"היא תקנה אותי "תתלבשי ותרדי,אחי הגדול כבר מת לראות אותך" אמרה וצחקקה,היא הייתה שונה מאחיה,היא הייתה בעירת עור ושיער ומלאת שימחת חיים אבל היו להם את אותן עיניים ירוקות,גדולות.
"אחיך מת לפגוש אותי?למה?"שאלתי,אבל היא כבר יצא מהחדר בדילוגים.