לא יכולה יותר..

כבר בוקר..
היא קמה ממיטתה אל חדר האמבטיה.
היא הסתכלה על המראה ואמרה לעצמה "עוד יום שיגרתי"..
ציחצה שיניים, התלבשה ופשוט יצאה מבלי לאכול את ארוחת הבוקר..
כאשר הגיעה לבית הספר, היא ראתה אותו.. הוא עמד עם החבורה שלו..
כאשר מישהי מחבקת אותו.. והם צוחקים.. ושמחים….
למה היא לא יכולה לשמוח איתם? היא מוזרה מידי בשבילהם?
למה היא גם לא יכולה לחבק אותו? ולחייך..
כאשר היה צילצול כולם נכנסו לכיתה.
היא התיישבה והסתכלה עליו .. הוא הסתכל עליה .. והיא? היא פשוט הסתובבה כאילו כלום לא קרה.
צילצול להפסקה~
היא יצאה מהכיתה, הלכה למקום שקט.
הוא עבר לידה עם החבורה שלו והסתכל עליה אבל היא עשתה את עצמה כאילו לא אכפת לה..
אבל בתוכה באמת שהיה אכפת..
אחרי כל היום שהיא עברה.
היא יצאה מהשער לכיוון הגינה שהייתה ממול בית הספר.
היא ישבה על ספסל לבד..
ושוב הוא עבר לידה עם אותה אחת שחיבקה אותו בבוקר..
היא פשוט לא עמדה בזה.. עד כמה שהיא החזיקה את עצמה בשביל לא לבכות ולראות אותו..
כמו כל יום ..
כאשר היא לבד..
עם מסכה שמסתירה את רגשותיה..
היא פשוט הלכה משם.
היא חזרה לביתה ו..התחילה לבכות.
היא אמרה להוריה שבית הספר לא מלמד טוב ונמאס לה .
היא לא הזכירה את המצב החברתי שלה.. אבל בכל זאת
הם הבינו אותה ואז.. היא עברה בית ספר..
ולא ראתה אותו יותר לעולם.