להיפרד

יום שישי, 16.3, 19:14
חשבתי שאני ארגיש הקלה שזה יגמר, שכבר כל כך חיכיתי לסיים עם זה שבטח שזה יקרה אני נורא אשמח, אבל עכשיו יש לי כאב חד בגרון וכואבת לי הבטן, ולראות אותה בוכה עשה לי ממש רע, ואני חוזר מהבית שלה בידיעה שזאת הפעם האחרונה שאני חוזר משם. כשבאתי אליה היה נעים אבל עכשיו ממש קר לי, ואם נגה הייתה כאן לידי היא הייתה מחבקת אותי חזק, אבל אני לבד והרחוב ריק, ואפילו החתולים עוברים לצד השני של הרחוב כאילו הם מנדים אותי. לא יודע, אולי לא חשבתי על זה מספיק, לא חשבתי על איך זה יהיה לקום בלי לראות אותה ישנה לידי, לשמוע את הצחוק המוזר שלה שנורא אהבתי, לארוחות בוקר שהיא הייתה מכינה לי ואת החביתה שהיא ידעה להכין לי בדיוק כמו שאני אוהב, לא חשבתי איך הכל ישתנה ברגע שאני אפרד ממנה, פשוט כבר כל כך חיכיתי לעשות את זה שלא הסתכלתי מה יקרה בגלל זה.
19:18
אני עכשיו עומד להיכנס הביתה וכל המשפחה יושבת לארוחת ערב, אני כבר הודעתי שאני אאחר לארוחה אבל אני לא רוצה לאחר, אני רוצה לא להגיע בכלל. אני רק רוצה ללכת לחדר שלי ולשכב על המיטה עד שהכאב יעבור.מבעד לדלת שמעתי אותם מדברים בקולי קולות. למה המשפחה שלי כזאת רועשת? הוצאתי את המפתחות מהכיס שלי ופתחתי את הדלת. נכנסתי ברגל ימין כי נגה אומרת שזה מביא מזל טוב. אף פעם לא האמנתי לכל האמונות הטפלות האלה שהיא הייתה מנסה ללמד אותי אבל בכל זאת חשבתי שאני הולך להגיע למצב כל כך גרוע שאני צריך מזל טוב מכל מקום שהוא יכול להגיע. "הו, תראו מי נזכר להגיע" אמר אבא שראה אותי נכנס. אמא סימנה לי לבוא לשבת לידה אבל אני רק רציתי לברוח משם. "אהה, אני ונגה נפרדנו. אני יודע שזה מבאס אבל זה בסדר, אני פשוט רוצה ללכת לשכב בחדר" אמא נחנקה מהאוכל וצ'לו הכלב שלנו הסתכל עליי בעיניים גדולות ומאוכזבות. כשסיימתי לדבר וללה קמה מהכיסא ורצה לחדר שלה ואבא ישר סימן לי ללכת אחריה.

אם יש מישהו שיותר אהב את נגה ממני זאת ללה. ללה קטנה ממני בתשע שנים ומאז שהיא זוכרת את עצמה היא זוכרת אותי ואת נגה ביחד. היא ונגה היו חברות ממש טובות, ללה ראתה אותה כמו אחות גדולה והן אפילו היו נפגשות לפעמים לבד, בלעדיי. ואני יודע שזה לא בסדר להגיד דבר כזה ואני יודע שללה ממש עצובה עכשיו, אבל אין לי כוח להתמודד עם עוד אחת שכועסת עליי ובוכה, מה עשיתי רע? "ללה תקשיבי.. אל תכעסי, זה היה צריך להיגמר" אמרתי לללה אחרי שדפקתי על הדלת בערך עשר פעמים ובסוף דיברתי מאחורי הדלת. "לך מכאן, אני לא רוצה לדבר איתך", "נו ללה תני לי רק להסביר אל תכעסי עליי" , "שום דבר לא עוצר בעדך להיכנס." ללה אמרה לי ואז נכנסתי לחדר שלה. היא הייתה מכוסה כולה בשמיכה ואני התיישבתי לידה. "ללה אני יודע שזה קשה,וגם לי מאוד קשה, ואני יודע כמה אהבת את נגה אבל הקשר שלנו כבר מיצה את עצמו.." ללה לא נתנה לי לסיים את המשפט: "הקשר מיצה את עצמו? מה זה מיצה את עצמו, לפני ארבעה ימים שאני והיא דיברנו היא אמרה לי שהיא כבר מחכה ליום שתעברו לגור ביחד, מיצה את עצמו עלק, אתה סתם אגואיסט מגעיל". היא אמרה לי והתכסתה שוב בשמיכה. למה שללה תגיד לי דבר כזה, אחרי הכל היא לא חלק מהמערכת יחסים הזאת שהייתה. "טוב ללה את לא במצב לדבר איתי, נראה לי שאת עצבנית יותר מידי. תלכי לישון. נדבר על זה מחר." סגרתי לה את האור ויצאתי מהחדר. אם לרגע חשבתי שעכשיו אני יכול ללכת לחדר שלי, להוריד את כל התמונות המשותפות שלי ושל נגה מהטיסה לפראג ביחד,ולישון לנצח, אז המחשבה הזאת נעלמה תוך שלוש שניות. "יואבי בוא לסלון. אני ואבא צריכים לדבר איתך" אוי לא. אמא ואבא ישבו בסלון וחיכו לי, שאני אסביר להם למה לעזאזל עשיתי את טעות חיי כרגע. אמא ואבא נורא אהבו את נגה. פעם אמא אמרה לי שלהיות עם נגה זאת ההחלטה הכי נכונה בחיים שלי. תודה על זה אמא, אני חושב שללכת למבחנים של בר אילן ולסיים מתמטיקה בכיתה י' גם היה משהו.
הייתה בסלון שתיקה מביכה עד שאמא שברה אותה. "נו, אתה יכול להסביר לנו מה קרה?" "כלום, תקשיבו, עם כל האהבה שלי אליכם אני לא חושב שזה עניינכם, אני עייף ועצוב ואני רוצה ללכת לישון. אפשר לדבר על זה מחר?" התחננתי בפני אבא ואמא ללכת משם, די, אני לא בנוי עכשיו לשיחות האלה. "לא, אתה לא יכול ללכת, אנחנו צריכים להבין מה קרה, איך בשנייה שברת לנו את כל מה שחשבנו, אני כבר חשבתי שמצאת כלה כזאת יפה.." אמא התחילה לבכות. אבא הוציא מהכיס שבחולצה טישיו לאמא ולקח את הפיקוד. "אתה לא נהיה צעיר יותר יואבי, אתה בן 24, אתה גר עם ההורים, אתה רוצה להגיד לי שאתה לא חושב על חתונה? איך תכיר עכשיו מישהי אחרת? מה כמה זמן אתה ונגה הייתם ביחד, שש, שבע שנים? "שש שנים ושמונה חודשים." עניתי בשקט. "תראה כמה זמן, מה אתה חושב שזה כל כך קל לחזור לשוק? יקח לך גם זמן להתגבר עלייה. מפה לשם תישאר רווק בן ארבעים שגר עם אמא ואבא שלו, אי אפשר ככה. אנחנו לא נאפשר לך לגור כאן לנצח.."

אני חושב שהמשפחה שלי יותר אוהבת את נגה ממני. אם הם היו אוהבים אותי יותר הם לא היו מתייחסים אליי ככה, הם היו אומרים שזה בסדר ומנסים לשמח אותי. ואמא הייתה הולכת לקנות לי גלידה בשלושים שקל כי רק את הגלידה הזאת אני אוהב. לשאר יש טעם זול.
20:07
בסוף אמא ואבא שחררו אותי וסוף סוף הגעתי לחדר שלי. לקחתי את הלוח שעם הגדול מהקיר ונשכבתי על הרצפה. נגה הכינה לי אותו אחרי שחזרנו מפראג. היו שם המון תמונות שלנו ביחד ואז שמתי לב כמה יפים היינו ביחד, לא יודע, זה היה ממש נראה שאנחנו משלימים אחד את השני. ואז בלעתי רוק והרגשתי את הכאב החד בגרון.
די. אני חייב גלידה.כשהגעתי למכולת ראיתי שנשאר גלידה רק בטעם חמאת בוטנים. אני שונא חמאת בוטנים. אבל עדיין יש לי כאב חד בגרון ובטח הגלידה תעביר את זה.
יום שבת, 17.3, 10:38
קמתי הפוך על המיטה שלי בחדר. הקופסא של הגלידה הייתה הפוכה על הסדין ושאריות הגלידה נשפכו על הסדין. ואני הייתי מסריח מחמאת בוטנים. הלכתי לשירותים ונראיתי הפוך לגמרי וגם צמחו לי קצת זיפים. נגה אהבה אותי חלק, היא שנאה את איך שנראיתי עם זיפים אבל אני דווקא אוהב. אולי אני אגדל זקן ארוך כזה, אנשים יפחדו ממני.

פתאום נזכרתי שבטח ללה כועסת עליי עוד מאתמול, כדאי שאני אלך לדבר איתה. הלכתי לחדר שלה וחיכתה לי שם הפתעה. נגה. זה מעצבן. למה שללה תזמין אותה לכאן, אני יודע שללה כועסת עליי אבל זה לא סיבה לבחור בצד של נגה, אני בכל זאת אחיה, קשר דם והכל. "ללה את יכולה לבוא בבקשה החוצה רגע?" "מה אתה רוצה?" "נו בואי " ללה באה בסוף בחוסר רצון ונגה הסתכלה עליי כל הזמן, טיפה מפחיד. "את יכולה להסביר לי מה היא עושה פה" וואו, אני כל כך עצבני. "מה אתה רוצה, אנחנו חברות בלי קשר אלייך, מה אני צריכה לנתק איתה קשר רק בגלל שאתה אידיוט?" טוב.. בסוף אני אעבור לרחוב עם היחס הזה מכל המשפחה שלי. "טוב ללה אני לא הולך להתווכח איתך, את יכולה רק להגיד לי מה היא אומרת? היא עצובה?" "ברור שהיא עצובה מפגר, יום אחד, אחרי איזה מיליון שנה שאתם ביחד, אתה מחליט שנמאס לך. מה נראה לך, שהיא לא תהיה עצובה? לפעמים אני לא מבינה איך אני קשורה משפחתית לדביל כמוך" מה.. מה אני אמור להגיב על דבר כזה.
11:21