להתבגר ולהתפגר- פרק 1

הייתי ילדה טובה, היו לי הורים ואחות קטנה, בית קטן ויפה, חברות טובות, ציונים מצוינים. אפילו היה לי חבר, רוי. החיים שלי היו מושלמים.
עד שהוא הגיע.
זה היה עוד יום רגיל בבית הספר, התלבשתי, קשרתי את השיער בסרט ונתתי נשיקה חפוזה על לחייה של אימי. עליתי על האוטובוס לבית הספר וראיתי את רוי בכניסה. נישקתי אותו ממושכות ובסוף הנשיקה הוא חייך חיוך גדול ואוהב, מהסוג שרק הוא מחייך אליי. אנחנו חברים כבר הרבה זמן, שנה וחצי לפחות. פשוט נועדנו זה לזו.
״הגיע ילד חדש לכיתה,״ אומר רוי בשעה שהוא מביא אותי לכיתה, זרועו כרוכה סביב כתפי.
״באמת? מי?״ אני שואלת.
״טור.״ הוא אומר. ״טיפוס מוזר. פריק לגמרי.״
על פניי עולה הבעת חלחלה, והיא מתחזקת כאשר אני נכנסת לכיתה. אני רואה את טור, יושב במקום שלו ומצייר גולגולת על זרועו במה שנראה כמו מחט.
״אהלן,״ הוא אומר ועושה לנו אצבע משולשת. רוחי תוקע בו מבט נזעם. ״מה מצב?״
אני מגלגלת עיניים ומתיישבת במקום שלי ליד רוי, שורה מאחורי התלמיד החדש. הצלצול נשמע כמה דקות לאחר מכן, ואני מוציאה את ספר המתמטיקה שלי ומשלבת ידיים. ילדים מתחילים לזרום לכיתה. אני רואה את אנג׳י, החברה הכי טובה שלי, מנופפת לי לשלום בשמחה. ״היי, חן! הכל בסדר איתך?״
אני מהנהנת ומחייכת אליה. ״עוד שנייה הוא לא יהיה בסדר, כי יש מתמטיקה..״
היא צוחקת קלות ומתיישבת מאחוריי. היא לא אוהבת לשבת ליד אנשים, בעיקר לבד.
המורה שלי למתמטיקה, גברת ג׳ונסון, נכנסת לכיתה והבעה רגוזה על פי כשהיא מביטה בכיתה המפטפטת.
״יא׳4!״ היא צועקת ומקפיצה את כולם. ״להוציא את הספרים ולפתוח בעמוד 35!״ היא צווחת בלי התייחסות בכלל לטור.
היא מתחילה לרשום תרגילים של שורש ריבועי על הלוח ולהסביר דברים משעממים בלי פואנטה. אני רושמת בלי לשים לב בכלל למה שאני כותבת, ומתעוררת רק כשפתק מחליק לצדי.
אני פותחת אותו. הכתב המסודר של רוי מופיע עליו. אני לא מבינה למה הוא כתב פתק, בדרך כלל אנחנו מדברים בשקט וגברת ג׳ונסון לא שמה לב.
בפתק היה כתוב, ״רוצה לבוא אליי היום?״
אני מהנהנת והוא מצייר נשיקה על הפתק, עדיין לא מבינה למה כתב אותו ולא אמר את זה בלחש כמו תמיד.

אני דופקת בדלת של ביתו של רוי. הוא פותח לי והוקל לו כנראה, לגלות שזו רק אני והכל בסדר. ״אנחנו לבד פה,״ אומר רוי. ״בואי. ההורים שלי נסעו לסופשבוע, ואחי נשאר לישון אצל חבר שלו. אז תוכלי להישאר פה עד מחר.״
אנחנו הולכים לסלון שלו, שם כבר יש מגש של עוגיות, חלב חם והטלוויזיה דולקת על ערוץ ׳ויוה׳.
״מה אתה רוצה לעשות?״ אני שואלת אותו.
״לדבר איתך,״ הוא אומר.
אני מרימה גבות. ״באמת?״
״כן,״ הוא אומר ומנשק אותי. ״חבר לא יכול לדבר עם החברה שלו?״
״בסדר,״ אני אומרת. ״על מה אתה רוצה לדבר?״
אנחנו מדברים על ליגת הספורט, על תוכניות טלוויזיה, טלנובלות, ועל כל מיני זוגות בבית הספר שלנו. אני צוחקת מהבדיחה שלו על אשלי טייס והחבר החדש שלה, שיש לו חצ׳קון ענקי מתחת לפה, ונמאס לה להתנשק איתו.
״אין כמונו!״ אני אומרת ומחבקת אותו. הוא מרשה לי להתיישב על ברכיו ואנחנו צופים בטלוויזיה, שמשעממת כרגיל.
הוא מנשק אותי בצוואר, מלקק אותו ומפסיק כל כמה דקות. ידיו נכרכות סביבי וחודרות אל מתחת לחולצתי, נוגעות בחזי, חודרות מתחת לחזייה שלי. ידיו חמות והתחושה נעימה, אז אני לא אומרת לו שיפסיק.
״אני אוהב אותך.״ הוא לוחש לי.
אני מסתובבת אליו ומנשקת אותו, והוא צוחק בהפתעה. הוא מרים אותי תוך כדי נשיקה אל המיטה.
הכל עניין של אלתור כאן, אני חושבת לעצמי. אני מסובבת אותו, קורעת את חולצתו המכופתרת ומעיפה אותה לצד. נגלים רצף של ריבועים שריריים מרהיבים. בחיים לא הסתכלתי על החבר שלי בצורה כזו, ולא אסתכל עליו כמו פעם, אחרי עכשיו.
ידיו, שעדיין מתחת לחזייה שלי, מפשיטות אותה והיא נחה בצד. הוא מנשק אותי ואנחנו נשכבים זה לצד זה, שפתינו צמודות. ידיו מורידות את המכנסיים שלי, ומגיעות גם לתחתוניי..
אבל כאשר אנחנו כבר כמעט בשיא, מתנשקים ושוכבים בתשוקה מטורפת, אני חושבת על אימא שלי, שאין לה מושג מה קורה עכשיו בינינו. אני נזכרת בשיחתנו לפני שיצאתי אל רוי.
״לאן את הולכת?״
״לישון אצל רוי.״
פניה עטו מבט חשדני.
״אל תדאגי. לא נשכב.״ אני צוחקת מעצם המחשבה ויוצאת מהדלת…
״רוי,״ אני אומרת לו. הוא מרים את מבטו מחזי החשוף. ״מה?״
״אני לא חושבת שכדאי..״ אני אומרת לו. ״אימא שלי תכעס ממש.״ הוא נראה מאוכזב ואני צוחקת קלות. ״לא יפריע לה אם נשכב רק עוד טיפה, נכון?״ אני צוחקת.
ובמחשבה זו אנחנו ממשיכים, בעדינות רבה, בעניינינו.