להתבגר ולהתפגר- פרק 7

אני יושבת על הספה הרכה וממתינה לטור שיחזור מלמטה. המחשבות גועשות בתוך מוחי המטושטש: אני בוגדת ברוי, אבל רק פעם אחת. בהשפעת אלכוהול. יהיה בסדר, אני מרגיעה את עצמי.
הוא חוזר מלמטה עם בקבוק מלא. הוא נותן לי לשתות חצי, ואני מחכה עד שיסיים את החצי שלו.
" טור.." אני אומרת בקושי בעוד הוא מוריד את חולצתו. "אל תדאגי." הוא לוחש לאוזני. "הכל בסדר."
הוא מנשק אותי ואני מריחה את ריח האלכוהול המשכר, המסחרר, שכל כך חסר לרוי. אני מניחה לו להוריד את חולצתי ואת מכנסיי, והוא נועל את הדלת וגורר אותי למקלחת שבחדר הזה.
הוא פושט את מכנסיו, לוחש באוזניי מילים עדינות, ואני מצטמררת; גם ממה שאנחנו עושים כעת, וגם מהבל פיו המדגדג את אוזני.
הוא מתחיל ואני משתדלת לא לצרוח, שמא רוי ישמע וייכנס..
"אוי, טור.." אני נאנחת כשהוא מנשק אותי, חזהו כמו אל מולי..

למחרת בבוקר אני מוצאת את טור שוכב לידי בתוך הג'קוזי. הוא ערום ואני פשוט בוהה בקוביות המושלמות שעל חזהו.
"זה היה מדהים.." אני לוחשת לו כשהוא מתעורר. שביב של תקווה עולה על פניו. "לא," אני אומרת. "גם ככה ההורים שלי יהרגו אותי אם.. ההורים שלי! טור! אני צריכה שתסיע אותי הביתה, עכשיו!"
"נכון!" על פניו מפציעה הבנה והוא זורק לי את הבגדים שלי. הוא לובש את שלו במהירות שיא, ונושא אותי למטה. כל הנוכחים בחדר מעולפים על הרצפה ובקבוקים זרוקים בצד. רוי לא נמצא שם. אני תוהה אם הוא גם בגד בי הלילה. טוב.. זה מגיע לי. אבל לפחות הוא לא היה בהשפעת אלכוהול.
הוא מכניס אותי למכונית ונסע בזיגזגים על הכביש הריק. אנחנו מגיעים לבית שלי לאחר רבע שעה.
"אין לי מפתח!" אני צורחת בהיסטריה.
"ששש," הוא אומר. "למצבים כאלה תמיד יש לי משהו.."
הוא מחטט במעיל שלו, בכיסי מכנסיו, ולבסוף מוצא חוט תיל קצר. הוא דוחף אותו במנעול ומסובב אותו קצת והדלת נפתחת.
"רוצי, ובהצלחה," הוא לוחש וסוגר את הדלת. אני רצה כמו מטורפת לקומה העליונה. ונשימתי נעתקת כשאני רואה את אחותי, סופי, ליד החדר שלי. היא מחזיקה משהו בידה. "חן!" היא צורחת ומחבקת אותי. " איפה היית? חיפשנו אותך!"
אני מלטפת את שיערה המושלם ואומרת לה: "הייתי במיטה, כמו שהייתי צריכה להיות."
"לא היית." סופי מצביעה עליי באצבע מאשימה. " איפה היית אתמול בערב?"
אני מהססת ואומרת: " טוב בסדר. אני אגלה לך."
היא פוערת את עיניה.
"המורה שלי נתנה לי פרויקט שנקרא 'צמח'," אני אומרת באיטיות. "במסגרת המשימה אני צריכה להתחבא ממכם, בשביל.. לאסוף דברים. מהגינה." אני מסיימת קצת בעילגות.
אבל נראה שסופי השתכנעה. "תתקשרי לאבא ותספרי לו את זה."
אני מוציאה את הטלפון שלי מהכיס. "אני רק אחליף בגדים, טוב?" אני אומרת לה באיטיות. "הם מלוכלכים בבוץ."
אני מורחת קרם על שיערי ונועלת את הבגדים באחורי הארון שלי. אני לובשת פיג'מה ישנה שלי ומחייגת את המספר של אבא. הוא צורח עליי במשך שעה, ואחרי שאני מסבירה לו את מה שהסברתי לסופי משתרר שקט.
"באמת." אומר אבא שלי. "אז אני רוצה לשאול מישהו שגם קיבל את המשימה. יש לך את הטלפון של רוי?"