להתבגר ולהתפגר- פרק 8

אני קופאת במקום, וסופי מסתכלת עליי בעיניה הגדולות.
״חן?״ אבא שלי אומר מהצד השני, ״יש לך את הטלפון שלו, או לא?״
״אממ- כן,״ אני אומרת מייד ומחפשת בדפים שעל השולחן. ״777-3004.״
״תודה,״ הוא אומר, ומנתק.
אני חובטת בראשי. ״שיט!״ אני מסננת. סופי עדיין ממשיכה להביט בי. ״מה שלום אימא?״ אני שואלת אותה לאחר כמה דקות.
״ישנה,״ אומרת סופי ומשחקת בשיערה המושלם. ״היא הקיאה אתמול כל הערב, לא הבנו למה…״
״טוב, לכי למטה,״ אני נובחת עליה. ״יש בשר במקרר.״
היא תוקעת בי מבט נזעם והולכת. אני משתטחת על המיטה ומאיימת לפרוץ בבכי.
איין סיכוי, שום סיכוי בעולם, שרוי יגיד לאבא שלי שגם הוא היה צריך לעשות את העבודה הזו. זה ממש יישמע לו יותר מדי הזוי.. וחוץ מזה… גם מה שקרה אתמול בערב זו לא הסיבה הכי טובה בשבילו להציל אותי.
אני שומעת את צלצול הטלפון שלי ומזנקת לענות. ״אבא?״ אני שואלת.
״בסדר.״ הוא אומר בזעם גלוי. ״אין שום בעיה. רוי אמר שגם הוא צריך לעשות את העבודה הזו. אבל אני רוצה לראות את הציון שקיבלת בה.״
אני מסיימת את השיחה ומחייכת את המספר של רוי. ״הצלת אותי!״ אני כמעט צועקת. ״תודה!״
״וואו, תירגעי, יא משוגעת,״ אומר רוי. ״אני מניח שאני לא בהסעה של טור?׳
״אממ…״ אני אומרת ונזכרת שכשטור לקח אותי הביתה, שכחנו לחפש גם את רוי. ״תשאל אותו,״ אני ממהרת לומר.
״לפחות סיפקת לי תירוץ למה לא הייתי בבית אתמול בערב,״ אומר רוי ואפילו מבעד לקו אפשר לשמוע שהוא מחייך. ״אז אני לא כועס.״
״זהו?״ אני אומרת. ״אתה עכשיו מעשן קבוע?״
״כנראה שכן,״ אומר רוי. ״ואת שותה קבוע?״
״כן..״ אני אומרת כמעט בלחש.
״אני לא מאמין עלינו..״ מלמל רוי.
״אבל אף אחד לא יודע,״ אני מעודדת אותו.
״טוב.. צודקת..״ הוא אומר ונראה שזה בכל זאת מטריד אותו. ״אז להתראות.״
״רגע,״ אני נזכרת. ״איפה היית אתמול? אמרת שאתה יוצא לעשן וכשאני וט.. כשאני,״ אני ממהרת לתקן, ״ירדנו למטה, לא היית שם.״
״אממממ…״ הוא מהסס. ״הלכתי לעשן, כמו שאמרת, ואז פגשתי כמה חברים מגניבים של טור ונסענו להביא עוד.. בקבוקים מהחדר ההוא, של המארח. אז עזרתי להם להניח אותם וזהו.״
״ומה אחרי זה?״ אני לא מרפה ממנו.
״זהו.״ הוא מסיים. ״זה לקח כל כך הרבה זמן להביא את כל הבקבוקים שכבר עלה הבוקר, אז פשוט נשארתי לישון שם ותפסתי אוטובוס בשבע וחצי הביתה.״
״טוב.. ביי,״ אני אומרת, בטוחה שאני לא היחידה שמסתירה כרגע משהו.

״אמרתי לך להביא רק סגולים, נכון?״ אני אומרת לסופי בחוסר סבלנות.
״טוב,״ היא אומרת ורצה למלא אחר בקשתי.
אבא שלי ביקש שאני אביא לו ציון על ה״עבודה״ שלי עם הצמחים הטיפשיים, וסופי רצתה לבוא איתי לקטוף אותם.
בסופו של דבר אני צריכה להקדיש יותר זמן בלהכין את הפרויקט המומצא הזה, בזמן שיש לי דברים הרבה יותר חשובים על הראש.
אני עובדת על הדבר הזה עד אחד בלילה, ואז ניגשת לשאר המטלות שלי. שיעורי בית בחשבון, הכנת סנדוויצ׳ים לי ולסופי ולהשקות את הגינה (היו לי כבר מספיק צמחים להיום, לא?).
כשאני מסיימת השעה שתיים וחצי בלילה ואני צונחת מותשת אל המיטה.
למחרת בבוקר אני קמה ברבע לשמונה. אני זורקת על עצמי משהו, מצחצחת שיניים, לוקחת את העבודה הטיפשית ורצה לבית הספר כל עוד נפשי בי. נשימתי נעתקת כשאני לא רואה אף נפש חיה בחצר.
אני נכנסת לכיתת המדעים. ״איחרת,״ אומר המורה שלי.
״סליחה,״ אני אומרת.
״יש לך תירוץ מספיק טוב?״ שואל המורה שלי בגבות מורמות.
אני מתנשפת לפני שאני עונה. ״כן,״ אני אומרת בביטחון. ״הכנתי לכיתה פרויקט מיוחד על צמחים שכיחים אתמול בלילה. נשארתי ערה עד מאוחר ובגלל זה איחרתי.״
גבותיו של המורה מתרוממות עוד קצת. ״טוב,״ הוא אומר. ״אני רוצה לראות.״
אני תולה את העבודה על הלוח. ״כתבתי על צמחים כגון כלנית, רקפת, סביון, סרפד וכמובן עשבים שוטים ועל הנזק שהם גורמים.״
אני מראה לכיתה כל צמח וצמח שקטפתי וקוראת עליו שתיים-שלוש שורות. המורה מוחא כפיים בסוף ההרצאה הלא נחוצה שלי. ״תודה לך,״ הוא אומר. ״אבל רק שתדעי שאם תאחרי עוד פעם, תקבלי עונש.״
״אני אזכור את זה,״ אני אומרת ויושבת במקומי ליד רוי.
״כיתה!״ אומר המורה. ״בעקבות ההרצאה המעניינת והמלמדת של חן, תיבחנו ביום חמישי על צמחים שכיחים ושימושיהם…״
אם כשסיימתי את ההרצאה התלמידים שלחו בי מבטים של תודה, כי היא לקחה כמעט 35 דקות, כעת הם שולחים בי מבטי שנאה. ואני יודעת שלעולם הם לא ישכחו לי את זה.
״המורה!״ אני קוראת. ״אני אשמח אם תוכל לתת לי ציון, אתה יודע , כמשוב על העבודה שלי..״
הוא מביט בי כמה רגעים. ״אין צורך,״ עונה. ״את מספיק טובה במדעים בשביל זה, ואם תרצי את יכולה להיות בעתיד מורה, כמוני!״ הוא טופח על כרסו השמנמנה.
״אבל המורה,״ קולי נשמע מתחנן. ״בבקשה, אני חייבת לקבל ציון על העבודה הזו…״
״לא!!״ הוא קורא בקול רם והחלטי.
עכשיו אני בצרות….